עיניים לא מחייכות

ושוב אני רואה את העיניים: הן לא מחייכות. וגם קצות הפה – לא מחייכים. אני מתעקשת להוציא ממנה חיוך. מגיע גם לה ליהנות ממקום העבודה שלה. אני אומרת לה בקול הכי נעים ורך שלי: 'איזה מזל שאת כאן, אני מבינה שחיכית רק לי', היא מרימה את הראש ורבע חיוך עולה על שפתיה. 'במה אוכל לעזור לך?' אני מחייכת אליה עכשיו בפה מלא: 'הנה,  הטופס, אני צריכה את עזרתך ב…'. היא לוקחת את הניירות ואומרת לי שכרגע בדיוק כבר התחילה שכנתה את הפסקת הצהרים, אבל היא תיקח את הפרטים שלי ותודיע לי בדיוק כשההיא תחזור.

אני יושבת עוד רגע, נותנת לה פרטים. בינתיים אני מסתכלת ורואה את הג'ינס שלה, את חולצת הטריקו הכחולה. פניה לא מאופרות. יש לה משקפיים שמסגרתן ראתה ימים יפים יותר, ועורה נראה מחוספס.

אחרי הצהרים הטלפון שלי מצלצל. היא סידרה את הכל. אני אומרת לה: 'אני כל כך מודה לך, נחמד מצידך, תודה ושיהיה יום טוב'. והיא אומרת לי: 'היה נעים לפגוש אותך'. אפשר לשמוע את החיוך בקול שלה. הצטערתי שאני לא רואה אותה. אולי השיניים שלה לבנות ויפות.

לא יודעת איך קוראים לה. לא יודעת אם יש לה בבית שניים או שלושה ילדים ואולי היא בכלל לא נשואה ו/או שיש לה בעיה להיכנס להריון. פקידה-פועלת כזו, מזכירה לי את קרל מרקס. שייכת למעמד של עובדים עניים ואפילו לא יודעת את זה. 'כמו תפוחי אדמה בשק', הוא אמר על האיכרים בצרפת: כולם דומים זה לזה, כולם באותו השק, אבל הם לא מודעים לזה.

פקידה עבריה, מי ידע חייך? 

12 תגובות to “עיניים לא מחייכות”

  1. גבי דרורי Says:

    נסי את הזווית האחרת ותראי שהיא בדיוק אנחנו

  2. benziv Says:

    אני לא מרגישה ככה לגבי עצמי. אני חושבת שאני מודעת למעמד שלי

  3. benziv Says:

    לחצתי מהר מידי…
    אני מאד שמחה בעבודה שלי. נדמה לי שהיא הרבה פחות, ויש לה אחיות רבות כאלה.

  4. יהודית Says:

    תראי איך יחס חם ואנושי עושה את עבודתו.

  5. benziv Says:

    כן. אישה קשת יום, מה עוד היא צריכה ודחוף? שמשיהו יזהה את הנוכחות שלה. יראה שהיא קיימת. יהיה נחמד. נכון מאד.

  6. Idan Bchor Says:

    אתי יקירתי,

    קראתי שוב ושוב ושוב, ואני מרגיש צורך בלתי נשלט לשאול:
    מהיכן הניכור, השיפוטיות, וחמור מכל – ההתנשאות והפטרונות הזו?

    פגשת מישהי לכמה דקות, שוחחת איתה עוד דקה בטלפון, קיבלת ממנה שירות יעיל וענייני (נכון, בלי חיוך. אז מה?), וכבר יש לך אידיאה-פיקס עליה ועל מקומה בעולם:
    "פקידה-פועלת", "ענייה שאינה יודעת שהיא כזו", "תפוח אדמה", "אישה קשת יום" אשר "צריכה דחוף מישהו שיראה שהיא קיימת"…

    ואני שואל את עצמי: אם היא "תפוח אדמה בשק" – מה אני?
    כנראה שמלפפון חמוץ בגודל בינוני שחושב שהוא ו-7 חבריו המשתכשכים להם במיציהם בקופסה הסגורה הם העולם ומלואו…

    ומי את?
    פטריית כמהין נדירה, השווה את משקלה בזהב ונותנת טעם ומשמעות חדשה בחייהם של אחרים?
    ("פנטזיית המושיע היא אחד המקומות המסוכנים והמועדים לפורענות בעולם הייעוץ" אמר לי ג' האנליטיקאי לפני כמה שנים, וכמו תמיד ידע על מה הוא מדבר).

    או שמא בטטה מצויה אשר התגלגלה במקרה לדוכן תפוחי האדמה הסמוך ולוחשת לעצמה בשקט וברוך: "ברוך שלא עשני כמותם…"

    ואם כבר להעליב – מהו איפ"א היקר לך כל-כך?
    אולי כמה צנוניות המתבשמות זו בניחוחה של זו בתוך אריזת ואקום… ?

    וואלאק, הבאת לי את הקריזה.

  7. benziv Says:

    עידן יקירי!
    אני פוגשת יותר ויותר אנשים שהחיוך נמחק להם מהפנים. ולא רק זאת, אני פוגשת גם יועצים שחושבים לפעמים שזה בסדר להחליט על קורבן כזה או אחר שעל המערכת להקריב (המילה קרבן – היא של היועץ, שאגב הוא פסיכולוג).

    כשפסיכולוגים מצטרפים למעדל מקריבי הקורבנות, ובכלכלת שוק שבה הפערים בין המעמדות הולכים וגדלים, ובמדינה שבה המצב היום הוא שילדים רבים הם מתחת לסף העוני – מותר לי להגיד את הדברים האלה, ולא רק זאת – זו חובתי.

    ולא רק זה, מה שאתה רואה כפטרונות, קשור אולי לעובדה שאני חייתי שם פעם. לכן, טול קורה מבין עינך, המצב גרוע להרבה מאד אנשים.

    מותר לך להגיד מה שאתה רוצה ואפילו לחשוב מה שאתה רוצה.

    יכול להיות שבשבילך זו התנשאות, פטרונות וכל השאר – בשבילי לא.

    אל תדאג, אני לא מנסה להושיע אותך, מקסימום – את עצמי ואת הקרובים לי. הרי זה העולם שלנו, לא??!!!

  8. Idan Bchor Says:

    אתי שלום,

    קראתי את דברייך.
    אני מבין כי לתפיסתך את מכירה את המציאות הקשה טוב יותר ממני, חווה אותה בפועל יותר ממני, פועלת יותר ממני ליצירת שינוי, ובין השורות – גם יועצת הגונה וישרת דרך יותר ממני.

    במילה אחת: קטונתי.
    מכיוון שכך, כל שנותר לי הוא להפסיק להפריע לתנועה, ואת זה אעשה מיד ובחפץ לב.

    שבוע טוב,

    עידן

  9. benziv Says:

    עידן!

    כתבתי לך גם אישית, ואני מרשה לעצמי להוסיף גם כאן:

    א. המציאות היא הרבה יותר מידי מורכבת מכדי שתהיה אמת אחת: שלי או שלך. אין לי מושג למה צריך את הדיכוטומיה הזו.

    ב. אני רואה את המציאות כמו שאני רואה אותה, דרך העיניים שלי, דרך ההיסטוריה שלי, דרך הערכים והאמונות שלי וכן, גם דרך הידע שלי.

    ג. אתה רואה את המציאות כמו שאתה רואה אותה, דרך העיניים שלך, דרך ההיסטוריה שלך, דרך האמונות שלך, וכן, גם דרך הידע שלך.

    ד. אני לא מכירה אותך אישית, לא יודעת מה אתה עושה למען יצירת שינוי. רוצה להאמין שכל אחד מאיתנו עושה משהו.

    ה. אני לא בתחרות איתך על שום דבר. אני לא יודעת כמה אתה כן/או לא הגון, כן/לא יועץ טוב וכו'

    ו. לא מבינה מאיפה נפלה עליך כל ההתרגשות הזו וגם כל התוקפנות.

    אני מאחלת לך שיהיה רק טוב. אתה תמיד מוזמן למרות התגרה הקטנה שמתחוללת ממש כאן.

  10. Idan Bchor Says:

    אתי שלום,

    קראתי את דברייך כאן, אותם את מקפידה למשוח בשמן זית ייעוצי-פילוסופי, וגם את פנייתך הישירה אלי – אותה מצאתי בלתי ראויה ובלתי מכובדת.
    מפאת כבודך, אמנע מציטוט.

    מאחר ואין לי כל ענין להיות מבחירתי החופשית במקום בו איני מצליח להביא ערך לעצמי ו/או לסביבה, ומאחר ואת האנרגיות המוקצבות לניהול "תיגרות" אני שומר למקומות קריטיים יותר – הרי שבזאת מסתיימים שידורי בערוץ זה.

    דרך צלחה,

    עידן

  11. יהודית Says:

    הייתי אומרת שהיתה פה קצת היסחפות…

  12. benziv Says:

    כן, גם אני חושבת.
    ואני מרשה לעצמי לברך את מי שבא לראות וגם את מי שהולך מכאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: