בואי נתענג

עבדתי חצי יום וביליתי חצי יום.

בשעה 13:00 כבר הייתי פנויה ומצאתי את עצמי יוצאת מקומה מינוס שתיים של החניה. שמש נעימה ומזג אויר סימפטי קיבלו את פני. צעדתי לאורך שדרות הנשיא לכיוון צפון וחלפתי על פני רחוב אלחנן. ממש בפינה עמד הקיוסק כרגיל, אלא שנדמה לי שהספרים נראו קצת יותר מהוהים. בעל הקיוסק, מכר ותיק, זיהה אותי ואף אני שמחתי מאד לראות את פניו מאירות אלי. אימו עמדה מאחורי הדלפק ונראה שהזדקנה פחות ממנו.

מתוך ה'מה נשמע' הבנתי שיש שינויים. האוכלוסיה הותיקה, הייקית, זו שהייתה מזמינה אצלו ספרים של פעם, והוא שהיה מוצא אותם עבורם, 'הולכת' כדבריו. האוכלוסיה החדשה זקוקה פחות לשרותיו. הוא נתן לי כרטיס ביקור והבטיח למצוא את הספר שאזדקק לו, כמו שהוא רגיל לעשות.

פעם לימדתי את אשתו. מכאן שאני מרגישה קצת משפחה…

עצובה משהו המשכתי בדרכי וחשבתי שאכן, האוכלוסיה משתנה, ואני כבר לא פוגשת את הדמויות שפעם שפעו ברחוב. והנה, פה גם המבנה השתנה. עמדתי לידו והרמתי את ראשי, מחפשת לגלות מה שם המוסד הקולינארי החדש הזה. אישה מבוגרת לבושה בצורה אופנתית ופס לבן בשיערה, שאלה אותי במבטא ייקי:

– את מחפשת משהו? אפשר לעזור?

עניתי בשלילה לאישה החביבה שהתנהגה כמו בעלת בית, וחייכתי אליה. הרגשתי שהיא מחזירה את הכרמל שלי, זה שידעתי כל כך טוב. ואז הגיע הטלפון מחברתי:

– איפה את? אני מאחרת קצת… מה דעתך שניפגש ברנה? זה ממש בפנורמה למטה… הנוף והאוכל – נהדרים… בואי נתענג לנו…

צעדתי בכיוון פנורמה וחלפתי על פני שער הלבנון. החורשה הקטנה שמימין עמדה ועציה ירוקי עד. בחרתי לנו שולחן כזה שכל אחת מאיתנו תראה את הים, והמתנתי לה.

חגגנו. היה מה לחגוג: יום הולדת משותף (אם כי באיחור), עברו 4 שנים מאז חליתי ושנתיים מאז חלתה היא. שתינו בריאות  וחוגגות. 

אנחנו חברות כבר יותר משלושים שנה. עכשיו אנחנו מבררות מה אצל הילדים, ומה התוכניות, מדברות (רק טיפה) על החרדות של ההזדקנות, על העבודה, על החיים ובכלל.

האוכל היה נהדר! היא הזמינה אותי. אני קניתי לה גרביים. התענגנו. החלטנו שיהיה נכון להיפגש גם מחר. יש לי עוד חצי יום עבודה – שם. אני אזמין אותה.

אחר כך יעברו ימים רבים עד שתהיה לנו הזדמנות נוספת להיפגש.

בדרך חזרה, עברתי דרך חנות ספרים נוספת, ממש מעל לחניה שלי. האישה שפגשתי, גדלה ביפן. מוכרחה להיות מיוחדת, לא? שאלתי אותה לגבי האוכלוסיה שמשתנה. וכן, האוכלוסיה משתנה. היא מושפעת בעיקר מהלקוחות הצעירים, החנות שלו מושפעת בעיקר ממותם של הותיקים. עולם כמנהגו נוהג: דור הולך ודור בא. והיא עצמה, כל מה שקורה – היא מקבלת בברכה.

כשיצאתי מהחניה דיברו על החושך בעזה ושוב הייתי עצובה.