שמעון פרס, חוסאם, שולמית, אשל ואיתי ליד השולחן של דיזרעאלי

כמה התעצבתי אתמול כשחשבתי מה היה קורה לו שמעון פרס היה לנשיא בבחירות הקודמות.

אבל הוא נבחר לא מזמן, וכמובן שזה יותר טוב מכלום.

ושוב לימד אותנו הנשיא הזקן, יצירתיות מהי.

ישבו חבורה נכבדה של אנשים ליד השולחן של דיזרעאלי, ושוחחו. הם היו מבריקים כל כך, שלכל אחד מהם הגיע הרבה יותר זמן. אבל זמן המסך לא עושה הנחות לאף אחד, ולכן גם לא להם. לעומת זה, חגג שמעון פרס על הבמה הזו, בצורה בלתי רגילה והצליח להעביר את המסרים שלו, את החזון שלו לאחרים (חוצפה, העזה, ערכים, רב תחומיות, ישראל כמעבדה בינלאומית ועוד). הוא אף לא שכח לקשור את בן גוריון, המנהיג האחרון לפניו שהיה לו חזון – לדיון.

והשולחן של דיזרעאלי בלע את הכל בתאבון רב: את דברי שולמית, ואיתי, וחוסאם ואשל. שוב יושבים להם אנשים חכמים ומדברים.

טוב, סיעור מוחות לא היה כאן, אבל בהחלט היה חידוש. בהחלט דובר על ערכים. בהחלט היה במה להתגאות: אנשים צעירים וצעירים פחות, כולם ידועים בעולם מאד (כל אחד בעולמו), כל אחד מוביל, כל אחד מהם יצירתי, כל אחד שווה.

הלוואי ויהיו מפגשים נוספים סביב השולחן של דיזרעאלי.

הלוואי ומשפטי הסיום של כל הדוברים – יתממשו, ושיהיה כבר שלום!