היצירה שבהנחיית קבוצות

האנשים ישבו בעיגול. כמעט לקראת סוף הקורס, והם כבר מבינים היטב באיזה מקצוע מדובר. אני פותחת את המפגש וזזה הצידה. עמיתי יוביל.

האנשים לוקחים ביד: צבעים, דפי ציור, וזזים לשולי החדר. עכשיו הם מציירים את המשימה. אחר כך ישמעו מה למדו האחרים וכן ישמיעו את צפונות ליבם.

כמו תמיד, יש גם הפתעות.

את הטכניקות האלה, שאני כל כך אוהבת, אני מוציאה מאמתחתי, היום, לעיתים רחוקות.

בני דודים של דפי הציור והצבעים הם: הקולאג'ים, הפלסטלינה, צעצועים.

ועוד מילה על צעצועים:

בעבר היה לי שק גדול מאד של צעצועים. כולם משומשים. כתוצאה הם היו לא מושלמים, וזה מה שהיה מושלם בהם. נהגתי לבקש מקבוצה של הנהלה, למשל, להתחלק לזוגות, לבחור את הצעצועים הנכונים ולעצב את הארגון שלהם, כמו שהם רואים אותו: מצוי לעומת רצוי.

היה זה אבחון ארגוני ללא שאלונים וללא שאלות סגורות וראיונות.

כך קרה שמנהל יחידת אחזקה צויר כבובה ללא ראש, או כפיל גדול, מה שאיפשר הרבה עבודה אחר כך, על המשמעויו הנוספות הנגזרות מאיפיונו של הצעצוע.

היה זה אתגר להושיב אותם על הרצפה, אבל להפתעתי – לא קשה מידי.

החיוך שעולה על שפתי כשאני כותבת אומר לי שאולי אני צריכה לחזור ליצירה שבהנחייה, ולארגן לעצמי שוב שק צעצועים גדול!

9 תגובות to “היצירה שבהנחיית קבוצות”

  1. יורם דובובסקי Says:

    את עובדת עם קלפים?

  2. שוקי Says:

    אתי יקירתי…שימוש בצעצועים …הרשי לי להזכיר לך אותך ואותי צעירים בכעשרים שנה. יושבים כשני מנחים מנוסים (כבר אז) בבטחווהרבה חוצפה – ובטן מקרקרת…עם ערימת צעצועים שהביאו קציני הסגל הפיקודי של אחד מבסיסי חיל הים ועורכים יחד איתם אבחון ארגוני ראשוני של הבסיס שלהם באמצעות הצעצועים שאת רובם הם עצמם הביאו מהבית….כפתיח לסדנה של יומיים.. ובאותה תקופה ממש, קורס מפקדי ספינות טילים… כשהם מקבלים מטלה : אני בונה את צוות הסטי"ל שלי …מפלסטלינה…ואת הצוות הפיקודי של אגף המודיעין בחיל הים בונים פאזלים של מאות חלקים – כשחלקים מהפאזל של כל קבוצה נמצאים בידי קבוצה אחרת….
    וידענו גם שהכיף שבעשייה הוא רק רקע ללמידה אישית לא קלה…..כי כאשר קצין המבצעים של הבסיס הוא בובה של ליצן שתום עין וחסר עמוד שידרה – והוא עצמו נמצא בחדר, מגיע גם הכאב ואולי גם הצמיחה שבלמידה… והאחריות העצומה שלנו כמנחים לא לפצות ולא להחליק אלא לאפשר קבלה ותמיכה בתהליכי הלמידה האישית והקבוצתית. עבדנו על עומק ולא רק על הכיף שבעניין.

    ולשאלתך יורם – אני עובד לעיתים עם קלפים – ולאחרונה עשיתי את זה עם אגף ביקורת פנים בארגון – היה מדהים. כנ"ל עבדתי עם יחידות לקראת מיזוג בין חברות. כתבתי על השימוש בקלפים בספר "דרך המלך" ואם אתה מעוניין אוכל להדגים לך איך זה עובד- בעבודה אישית וקבוצתית…

  3. benziv Says:

    ליורם!
    יש לי קלפים ואני עובדת איתם. אני לא מקדשת שום דבר: לא צעצועים ולא קלפים – דווקא. אני עובדת בהתאם לרגש וצריכה להיות סיבה טובה (לאו דווקא אופנה), כדי שאעשה שימוש בגרוי כזה או אחר. בשביל שלא להישמע גובהה מידי – אפילו שיהיה לי מעניין – הוא סיבה טובה. אני יודעת שהיום – קלפים הולכים. לכן, אני גם משתמשת בקלפים כשנדמה לי שזה יעזור. אבל – אני לא קלפנית אמיתית, ויש גם כאלה.
    יש לי בבית קלפים, שקניתי מעופרה איילון בטבעון, יש לי קופסה עם פתקאות מיוחדות למספרי סיפורים – מיצירתו של אבי הדרי, עמיתי, ויש לי חבילה קטנטנה של קלפונים שקיבלתי מחברות בארה"ב.
    הגרויים שאני הכי אוהבת הם אלה שצומחים מתוך הקבוצה. לפעמים מהחדר. כיוון שבחדר יש בדרך כלל: כסאות, שולחנות, וכו' – אני גם עושה שימוש בהם – לפעמים.

    לשוקי!
    איך אשכח?
    אצלי המוצרים מצולמים באלבום, אולי אוכל אפילו לגלות כמה סטי"לים כי הם מפלסטלינה. ממש אתגר. אטפל בזה היום.
    באותם הימים שעבדנו יחד, נחשפתי לטכניקה הזו לראשונה בקורס גשטלט באוניברסיטת תל אביב.
    הטכניקה פותחה עבור אנשים בטיפול. הרעיון שעומד מאחורי זה הוא:
    הנטייה שלנו לסגור תבניות וגם להשליך.
    בעזרתך האדיבה והיצירתית, ובנכונות שלך ללכת עם דברים לא שגרתיים – אפשר היה לנסות ולהרים את זה.
    מעבר לעבודה הטובה שביצענו באותם ימים (אם מותר לי להשוויץ בזה..) – נהנינו הנאה רבה, בכל אופן – אני ממש זוכרת את זה ככיף, כיצירה, כמצב שמאפשר לנו לדאות גבוה גבוה.
    לא מזמן שמעתי ממישהי, שאחד הקצינים הבכירים בחיל, הזכיר את הפלסטלינה שעיצב בסדנא שלנו. היית מאמין? הוא דיבר על זה כמצב שבו התבהרה לו האידיולוגיה שלו בקשר להפעלת צוותים.
    ועוד משהו: שוקי, כיוון שאתה כל כך מזכיר לי את הכיף – מוכרחה ליצור איתך פגישה כי יש לי כמה רעיונות חדשים שמחכים לעוד מישהו עם מעוף. נדמה לי שהגיע הזמן לעבוד יחד.
    וגם לא שכחתי את סדנת הניסים שלנו.
    מה אתה אומר?
    עכשיו אני מצלצלת אליך…

  4. גבי דרורי Says:

    נוסטלגיה,נוסטלגיה, הבעיה שלעיתים גיליתי שהשיטה עוצמתית בצורה מדהימה.
    וכמו ששוקי אמר ליצן בלי חוט שדרה דורש אח"כ טיפול בקבוצה .
    לי אישית אחרי כמה חדשים או שנים ,נקיפות מצפון אם נהגתי כראוי ,כשאיפשרתי.
    אתי, כשהזכרת שימוש בכסאות וכו' נזכרתי בלימודי הפסיכודרמה באוניברסיטה . הסדנא כולה היא "כלי עבודה" מדהים להעלאת תובנות.
    עברו מאז 40 שנה [שנה שלישית למ.א.] ואני עדיין זוכר את עצמי מדבר לכיסא
    [שהיה סגו ראש המחלקה-הייתי אז אסיסטנט] ה"צל" דוחק מאחור ,
    ואני אומר דברים שממש נוצרו מתובנות עמוקות שלי ,בתוך המצב ובתוכי –
    וזה תוך כדי התהליך,כשאני גם מודע שלא את הכל רציתי לומר בקול רם לקבוצה.

  5. benziv Says:

    כן, כן. כסא יכול להיות הכל: הקושי שלך, הבוס שלך, האימא שלך, אתה (הכסא החם), החלום שלא חלמת, החלום שכן חלמת…

  6. מירה Says:

    ואאווו ואני חשבתי שאני "המצאתי" את משחקי הילדים-מבוגרים
    איזה כייף לראות את האחורה וקדימה כאן.
    למדתי מכם נדבך נוסף, איזה כייף.

  7. benziv Says:

    כנראה שגם את המצאת, כמו בהגדה של פסח: שכל דור ודור כאילו יצא ממצרים.

  8. יהודית Says:

    התגובות מרתקות לא פחות מהפוסט.
    העולם היצירתי הזה עומד לרשותנו ובעיני אלה הסדנאות הכי מוצלחות.
    אנשים יוצאים מהפעילות היצירתית הזו עם תובנות שחבל על הזמן

    ואני מחכה כבר לסדנת הניסים הזו

  9. benziv Says:

    נכון. סדנת הניסים מחכה לנו ואנחנו מחכים לה כבר הרבה זמן. נעשה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: