לפני שנים רבות, רבות, למדתי לראשונה את המשמעות של המטאפורה: מלכת הדבורים.
היה זה בביתה של מרשה פרידמן או מרילין ספר ואולי דווקא בבית שלי.
הבנתי אז שהכינוי 'מלכת הדבורים' ניתן לאישה שעבדה קשה להגיע למעלה, לעמדות קידום, ובסופו של דבר היא נשארת בצמרת, ולא מאפשרת ומעודדת נשים אחרות להתקרב למקום. בכל היא שומרת על מעמד מיוחד ב'קן' שלה. היא קיבלה את ברכתם של הגברים שראו בה את האחת והיחידה, היא מייצגת את האפשרות שכל אישה שרוצה יכולה להצליח – אבל בפועל, ההתקדמות שלה לא פותחת דלת לאף אישה אחרת ותקרת הזכוכית נשארת בעינה. הנשים שמסביבה הן 'פועלות'. תפקידן לדאוג לכל צרכי המלכה.
דוגמאות: גולדה מאיר, מרגרט טאצ'ר ועוד. בואריאציה על נושא – יכולה להיות גם מלכת הכיתה.
בטבע, מלכת הדבורים היא דבורה גדולה מאד שמימדיה, מטילה כ-2000 ביצים ביממה, שולטת בפועלות שלה בעזרת פרומונים (חומרי ריח), וחיה כחמש שנים. הפועלות דואגות לה בכל.
היא יוצאת מהקן לעיתים נדירות וזאת כדי: להזדווג, כדי לבנות קן חדש.
לא בדיוק כמו מלכת הדבורים המטאפורית, אבל בהחלט כן, יש דימיון: כל הנקבות האחרות חוץ ממנה עצמה, הן פועלות. אף אחת לא ראויה להיות מלכת הדבורים.
לצערי, באחת מהמשרות שהחזקתי בהן, הייתה לי בוסית כזו וכך נמנע קידומי. כמובן – שעזבתי. וזה מה שקורה: נשים שמעוניינות להתקדם – נשארות תקועות תחת בוסית כזו. במקומי נבחר אז גבר, שזו הייתה התכונה הבולטת ביותר אצלו, אבל הוא לא ממש הצליח בתפקיד. אני כבר הייתי רחוקה מאד משם…
בשעתו – זה כאב מאד.
בהנהלת איפ"א, הקפדתי מאד לקדם גם נשים וגם גברים.
לא מאמינה שבארגונים האנושיים יש צורך במלכות דבורים כמו שאין גם צורך בארגונים שנשלטים רק ע"י גברים. ארגונים כאלה לא חושפים את עצמם לכל הטוב והמורכב שיש בעולם והסיכוי שלהם לשרוד לאורך זמן, ולשרוד טוב – יורד לדעתי.
נכון הדבר במיוחד בחברה שלנו ששונות היא מאפיין חשוב בה.
החיים בארגונים 
ינואר 28, 2008 ב- 4:37 am |
בשנים האחרונות יש שינוי לטובה. אבל זה לא מספיק. לא מספיק
לא מזמן דברתי עם מישהו, שיש לו תפקיד בכיר בחברה פרטית שמנהלת אותה אישה. הוא ספר לי שהם מחפשים רואת חשבון. שאלתי אותו לגבי מועמדים והוא אמר שיש 3 סופיים – 2 נשים וגבר אחד.
כששאלתי למי יש סיכוי אז הוא אמר לי שלאחת הנשים ובאותה נשימה אמר לי שזה לא טוב
וכששאלתי למה? הוא אמר לי שיש להם יותר מדי נשים בתפקידים בכירים בחברה, והלקוחות (בעיקר אלה מחו"ל) אומרים שזו חברה נשית ושזה דימוי לא טוב.
ושוב שאלתי למה, וקבלתי את ההסברים האלה שאף אחת מהן עוד לא התחתנה ותכף היא תתחתן ויתחיל סיפור עם ההריון והילדים והיעדרויות.
שאלת אותו איזה ניסיון יש לו בחברה שלהם עם נשים והוא הודה שיש להם נסיון טוב.
והגבר, שאלתי, אין לו סיפורים?
לא, הוא ענה, עם סיפורי המילואים שלו אני מסתדר.
בקיצור, זה לא רק עולם הנשים שצריך להשתנות… יש צורך בחריש עמוק בעוד מקומות…
ינואר 28, 2008 ב- 7:01 am |
זה מדהים. כשאת מוסיפה על זה שנשים בדרך כלל מרויחות פחות, נעדרות פחות מהעבודה – זה ממש לא מובן.
אבל זה ישתנה, כי יש לזה תג של מחיר וגם העולם החדש מאפשר ליותר נשים להתבלט.
אני מקווה.
ויופי ששאלת אותו שאלות, אולי הוא עוד יחשוב על התשובות.
מעניין מאד אם יש לו עצמו בנות.
וגם מעניין מאד – מה לגבי אשתו: כמה כסף היא מרויחה וכמה הוא היה רוצה שתרויח?
ינואר 28, 2008 ב- 9:43 pm |
ומה את חושבת? ישר שאלתי אותו על אשתו, שבשיחה התברר שהיא מנהלת בכירה באחד הבנקים.
ואז שאלתי אותו: מתוך התבוננות על אשתך, על ההתנהגות על התפקוד שלה בעבודה, איזו עובדת היא? איך היית מגדיר אותה?
הוא כמובן אמר לי שהיא 'לא דוגמא' (כלומר שהיא בסדר)
נו, אמרתי לו?
ותשובתו היתה שלגבי אשתו הוא לא אובייקטיבי והוא לא יכול לשפוט ממנה לגבי אחרים.
את מבינה איזה מרחק צריך לעבור?
ינואר 29, 2008 ב- 4:15 am |
מה שיפה בסיפור שלך הוא שאשתו מנהלת בכירה.
מעניין מה עושות ביתו/כלתו וכו'.
אני שואלת את עצמי: איפה זה ממקם אותו מולן? האם הוא מרגיש שמגיע לו יותר? האם הוא מרגיש בתחרות?
וכן, צריך לעבור מרחק גדול ובעיקר לפרגן (לאשתו, לביתו וכו').
אני בטוחה שאחרי השיחה איתך – הוא המשיך לחשוב.
אם היו שואלים אותו את השאלות האלה כל מספר ימים – יכול להיות שמשהו היה משתנה אצלו. אולי היה עובר את המרחק.
ינואר 30, 2008 ב- 2:17 pm |
לי יש כרגע בעייה עם בוסית שהיא מלכת הדבורים, לא רק שהיא לא מאפשרת לאף אישה אחרת קידום, היא מנטרלת כל אישה שיש לה סיכוי להתקדם ולהישאר במקום עבודה ומקדמת רק סטודנטים שבשלבים שונים של לימודים, רק עליהם היא סומכת ונותנת להם סמכויות זה פתטי, ואני למרות שראיתי זאת המשכתי להישאר למרות שבזמנו היציעו לי לעבור לסניף אחר – באותה רשת. עכשיו הגעתי למצב שמגיע לי קידום ובמקום זה אני מועמדת לפיטורין – כך שלא ניצלתי את ההזדמנות בזמן כעת יש לי חודש ל"הוכיח את עצמי". כאילו שלאחר שנה שנה וחצי של עבודה קשה ומסירות אין קץ משהו עשוי להשתנות. כן כל מי שעשוי לאיים על מעמדה מנוטרל בשלב זה או אחר, הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת.
ינואר 30, 2008 ב- 6:10 pm |
עצוב.
אני מקווה שתתקדמי ותוכלי ביום מן הימים להיות בתפקיד בכיר, כמו שמגיע לך. מקווה שתהיי טובה לנשים שנמצאות מתחתיך, ותגלי כשרונות של נשים וגברים כאחד.
חבל שלא זיהית בזמן. אבל, תמיד, וזה הדבר האופטימי – יש למידה. חשוב ללמוד את הפרק הזה ולהפיק ממנו – מקסימום!!!
אם אני רואה מנהלת כזו – אפילו כיועצת – אני שואלת את עצמי כל מיני שאלות. וגם אותה עצמה.
ינואר 30, 2008 ב- 6:44 pm |
תני לי דוגמא של שאלות שהיית שואלת את הבוסית הזאת.
3>
ינואר 30, 2008 ב- 7:21 pm |
השאלות שהייתי שואלת כיועצת הן לא השאלות שהייתי שואלת כעובדת שלה (שזה מה שאת).
כעובדת שלה הייתי משתפת אותה במה שאני מרגישה, כגון:
"אני עצובה… מרגישה שמאד רציתי להתקדם ויש אצלי אכזבה שלא זכיתי… "
לגבי שאלות שהייתי שואלת כיועצת תרשי לי לא לענות לך על זה? אני מרגישה שזה לא יהיה נכון מבחינה אתית.
אם עוד יש לך צ'אנס לשנות את התמונה, תוכלי לעשות את זה בלי להאשים אותה אם אפשר. אם אין לשנות את פני הדברים, תמצאי לך מקום אחר בהקדם. לא כל הבוסיות הן כאלה.
אוקטובר 18, 2008 ב- 3:45 pm |
הגעתי לכאן כי הקשתי ב"גוגל" מלכת הדבורים.
אני מזכירה ותיקה בארגון. באה בחורה בגיל הילדים שלי , בתחילת שנות ה- 30, והיא ממש כוכב זוהר מבחינת ידע, כריזמה, העזה, מניפולטיביות. חשבתי לתומי שאנחנו עוסקות בנושאים שונים ואנחנו לא מפריעות אחת לשניה, ונוכל לשתף פעולה בעבודה ואף נהיה ידידות בעבודה.
מהתנהגותה הבנתי , שנהפוך הוא. היא לא בוסית. אין לה קביעה בארגון – זה באופן רשמי. אבל היא כן מושכת את כולם באף. חשבתי שהיא פאם פטאל של הארגון. לאחרונה התחלתי לחשוב במושג מלכת הדבורים. היא ממדרת אותי מכל פעילות שהיא יוזמת לחיבובה ולקידומה. האם אפשר לשייך לה מושג זה, למרות שאינה בוסית?
אוקטובר 18, 2008 ב- 4:28 pm |
בדרך כלל המושג מתייחס לאישה שעלתה למעלה, ואחרי שעלתה
היא מעדיפה גברים תחתיה, ולא מאפשרת לנשים שבסביבתה להתפתח, ממש כמו שעושה מלכת הדבורים. הנשים הן "רק הפועלות" שלה, בשום פנים ואופן היא לא מרשה להן לפרוש כנפיים.
במובן הזה, כמובן שהאישה הצעירה שהגיעה איננה מלכת דבורים, זה סיפור אחר, אבל אני מבינה שהוא לא פחות קשה לך.