כאבי ושמחות המעברים – פרידה מסוניה נייויס

בעוד אני נהנית מהמעבר לשגרה הנעימה שלי, הכוללת כמובן את בן זוגי, הבית שלי, חברה שאצעד איתה בעוד כמה דקות, המחשב הנייח שלי וכו' וכו' – אני מקבלת מכתב מסוניה נייויס בת השמונים +, שעושה גם היא את המעבר שלה.

במכתב מרגש ומלא קסם המתאר את השלג על העצים בקייפ קוד, היא נפרדת מפעילות אינטנסיבית של עשייה ומוצאת שעכשיו יהיה לה יותר זמן לספרים, לתיאטרון, לחברים ישנים.

וכך היא מתחילה את מכתבה:

I'm writing as I look out at the trees covered with snow. Each branch etched with white against a blue sky. Beautiful.

I am emerging from a transition year and my life has been one of innumerable transitions (when I counted years ago, how many times I have moved since the age of five I stopped counting when I got to 25). Therefore I believed that this one would be easy. Wrong again; it never is.

Seven years ago I moved to Cape Cod. Since then I have been deeply involved in furthering the growth of the Gestalt International Study Center by giving it a home of its own.

איזו גדולה של אישה, שרק לפני 7 שנים עברה לקייפ קוד והשלימה ביחד עם בעלה אתר חדש שבו נעשית למידה של גשטלט, איזה פרישה מהודרת. איזה קצב של חיים הכתיב לה הגורל שלה ואחר כך גם אופייה.

בניגוד ללורה פרלס, שחוכמתה וגדולתה הסתתרו מאחורי כתפיו של בעלה, כרוח הזמן והמקום, ונשארה בעיקר תהילתו של פריץ פרלס, ידעה סוניה להציב את עצמה על בימה משל עצמה וגם רוח הזמן הנוכחית נשבה במפרשיה ועזרה.

ועכשיו היא מסכמת בלמידות שלה. להלן חלק מהן:

I learned that age did not determine what I could do or not do. What counted most was curiosity, exercise and healthy eating – as long as it included enough chocolate.

I learned that I love to travel as long as I am going to meet with either old friends or new people. I used to think that I just didn't like to travel.

I also learned that my faith in the importance of support for doing one's work, and for living a satisfying life, is justified. I have been moved beyond words by the support from more people than I can count, from the generosity that came our way, from the amazing people I have met and so many that I have found myself loving, beyond anything I could have imagined at this stage of my life.

I learned that it is the transitions that force us to decide what we want to keep in our life and what we are ready to give up. I feel gratitude, for the first time, for all my transitions.

I've already started the Next Phase of my life.

אני שמחה שיש לי דוגמא אישית ללמוד ממנה. המורה הגדולה של המעברים בחיים – עושה את המעבר שלה. ווואאווו!