מילים חמות על סמי סמוחה, זוכה פרס ישראל

1974, הייתי סטודנטית צעירה לתואר שני. אל האוניברסיטה הגיע מרצה חדש,  ד"ר סמי סמוחה. נדמה לי שכבר לא יצא לי ללמוד אצלו, אבל מהר מאד עבדתי איתו, תרגלתי בשיעור שלו: מבוא לסוציולוגיה. זה היה מזמן. כמובן שבאופן מסויים למדתי מחדש את הנושא ומושגים חדשים שלא היו בלכסיקון הסוציולוגי היומיומי שלי נכנסו אליו באינטנסיביות, כגון: חברה פלוראליסטית, החברה היהודית-ערבית ועוד. יחד איתי תרגל מאג'ד אל חאדג' (שגם הוא פרופסור היום). הבחינות שנתן אז סמי לתלמידיו ואותן בדקתי, היו מושקעות. לי הוא רשם לא רק את השאלות אלא את הציפייה שלו לתשובות אפשריות, ובכך עשה את עבודתי קלה ובעיקר מדויקת יותר.

למדתי אז שאני עובדת עם איש אנושי מאד בכל הקשור לאנשים, קפדן מאד בכל הקשור למקצוע.

היה כיף.

ועכשיו, התקדם לו האיש המתמיד והמדויק הזה אל הפרופסורה, אל תפקידים רמי מעלה באוניברסיטה ובסופו של דבר גם אל פרס ישראל.

אני מאמינה שמגיע לו, האיש ששם אל מול פני החברה הישראלית את הדברים שהיא לא תמיד רוצה לראות. גאווה גדולה לא רק לבני משפחתו אלא גם לסטודנטים שלו וכל מכריו.

שמחתי.

אתמול בערב, חייגתי לביתו. הוא לא היה וכך הייתה לי אפשרות לדבר עם צופיה סמוחה, רעייתו מימים רבים. גם לה מגיע בעצם פרס ישראל על עבודתה המתמידה והאיכותית עם ילדים אוטיסטים. אבל זה כנראה יקח זמן.

אני שמחה בשמחתם.