בדרום נפצעים וכאן שומעים, והחיים זורמים

בוקר. המכונית שלי נוסעת מעצמה לוינגיט, אני יוצאת לשחות.

ברדיו אני שומעת שהתלמידים בדרום ישארו בכיתות, שאנשי צבא ממלאים את העיר שהפכה לעיר משלט של ממש ואולי מוצב גדול שמאייש גם אזרחים, ואולי ישראל כולה היא כעין מוצב קדמי של העם היהודי, אמריקה והעולם המערבי. לא יודעת.

הרהורים כאלה מלווים אותי מידי פעם. איך אנחנו, איך אני, איך הם, איך אתם.

לפני חודשים לא רבים הייתה נתניה, העיר שבה אני גרה היום, עיר כזו גם כן. התפוצצה פצצה פה, התפוצצה פצצה שם. ממש כשעברנו לגור כאן – היה הפיגוע במלון פארק. לפני כן היו הפיגועים בתל אביב. במלחמה האחרונה פגע טיל בביתה של ביתי , ביסוד המעלה. הרבה קודם סבלו תושבי קריית שמונה. איך שהגלגל מסתובב לו.

בדיוק עכשיו אני שומעת שעוד טיל נפל בדרום ללא נזק. תודה לאל.

ייתכן שנרד בשבת לדרום. אומרים שהכלניות עדיין פורחות. איזה יופי שהן לא בעניין הזה ומזכירות בכל פעם שיכול להיות אחרת.

4 תגובות to “בדרום נפצעים וכאן שומעים, והחיים זורמים”

  1. גבי דרורי Says:

    אני חושב שאפשר להיות בטראומה רק מהשיחות, עם כבאים של נתניה,
    שעברו את כל השלבים של הטראומות בנתניה , ששיאם ליל הסדר במלון פארק.
    ואפשר להיות נתון בפוסט טראומה מהשיחות עם הירושלמים
    שכיבו את האוטובוסים הבוערים.
    ולכן אתי אני לא יודע אם מנגנון ההדחקה [האדישות המדומה] של כל
    הרחוקים מהקסאם אינו טוב יותר מההפגנות נגד "המנהיגות האימפוטנטית"
    [במעשיה ולא בדיבוריה]שלנו.
    אבל אני כן חושב שתליית סרט אדום על הרכבים בכל הארץ,כהזדהות,
    זה רעיון טוב.

  2. benziv Says:

    פוסט טראומה היא מילת המפתח. כמה מבני העם הזה הם לא פוסט טראומטיים? זה מתחיל בניצולי השואה, ממשיך בלוחמים של ממש שזה תפקידם, ומסתיים האזרחים תמימים שעושים את מה שעושים אזרחים תמימים: יוצאים למרכז קניות, שודלחים ילדים לבי"ס.
    איזה יאוש!
    וכן, אני בעד תליית סרט.

  3. יהודית Says:

    כמעט חודשיים בתוך המלחמה בצפון לימדו אותי את התחושה הזו
    זה קשה מאין כמוהו
    אני לא מבינה איך זה לא נגמר
    האנשים האלה לא יתאוששו שנים, אם בכלל, מהחיים האלה.

    לא ידעתי על הסרט.

  4. benziv Says:

    היום אנחנו נוסעים דרומה, לחברים בכוכב מיכאל שליד שדרות, אשקלון וכו'.
    גם באים להיות איתם וגם לראות את הכלניות הנהדרות שפשטו בשדות.

    מקווה שלא אשמע שחר אדום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: