אהרון אמיר ז"ל

הייתה לי זכות גדולה להכיר את האיש. פגשתי אותו לראשונה בעת ההשקה של ספרה של ביתי. למדתי עוד קודם שהאיש, מבוגר ואפשר לומר זקן, היה בעל יכולת יוצאת מהכלל ליצור קשר עם אנשים צעירים ולעודדם. הוא ישב על הבמה, זקוף מאד, בחולצת משבצות שצבעיה פסטלים והתכלת בולט בהם, מכנסיו ונעליו שחורים וגרביו בצבע תכלת אף הם. ודבריו נאמרו בנועם ובהגיה מזרחית גרונית ברורה.

פעם שניה פגשתי אותו לפני זמן קצר, כשחגגו את יום הולדתו ה-85, רגע לפני שאכן התרחש, ביום עיון. כנראה ידעו למה. כששאלתי אותו 'מה שלומך'? אמר: 'משתפרים'.

אז זהו. לא ממש השתפר ואולי כן.

ושוב הוא מעמיד אותי גם בפני החידה הזו שנקראת מות, שמידי פעם אני עומדת מולה משתאה, אבל זה כבר עניין אחר.

למרות שלא היכרתי אותו היטב, אני כבר מרגישה שאני מתגעגעת למה שייצג כאן, ואיננו עוד. איש שהיה אכפת לו מאד, והייתה לו דיעה, והוא חי על פיה עד ליום מותו.

מצרפת כאן, דברים שמצאתי באתר קשתות:

אהרן אמיר איננו

אהרן אמיר, חתן פרס ישראל (2008-1923)
הלך לעולמו
 

איש הספרות אהרן אמיר, משורר, עורך, סופר ומתרגם, העורך הראשי של כתב העת 'קשת החדשה' ושל אתר 'קשתות', הלך לעולמו (ביום חמישי, 28.2.08) בגיל 85 בבית החולים  'אסף הרופא' בתום מחלה קשה.

אמיר,  מן האבות המייסדים של הספרות הישראלית ומהדמויות הבולטות שליוו את חיי הרוח בישראל במשך עשורים ארוכים, נולד בשנת 1923 בקובנה (ליטא) ועלה ארצה כילד בשנת 1934. למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובתקופת המחתרות היה מאנשי לח"י, חבר מערכת ביטאונו היומי של הארגון – 'מברק' ועורך המוסף הספרותי שלו. בהמשך היה עורך הירחון 'קרננו' וממייסדי 'אלף' ביטאון התנועה הכנענית, שאותו ערך תחילה ביחד עם יונתן רטוש ( 1948-1950) ומשנת 1950 בעצמו.

בין ספריו המוקדמים 'קדים' (שירים), 'אהבה' (סיפורים), 'ולא תהי למוות ממשלה' (רומאן), 'שרף' (שירים). אהרן אמיר ערך ותרגם ספרים הרבה מאוד ובכלל זה יצירות מופת מן הספרות האנגלית, הצרפתית והאמריקנית. זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגום 'הארכיאולוגיה של א"י' לאולבריט ובהמשך גם בפרס ישראל. מעבר לאינסוף תרגומים ולשלל פרסים נותר בתודעה הישראלית כמתרגם פורה במיוחד והונצח בשורה "תרגם את זה יפה אהרן אמיר" בשירו היפה של מאיר אריאל.

החל משנת 1959 ערך את כתב העת 'קשת', שאותו יסד כרבעון ספרותי איכותי שבו גילה וטיפח כמה מן הכותבים הבולטים ביותר בספרות הישראלית. בתום הפסקה ארוכה זכה לחדשו תחת הכותרת 'קשת החדשה' – רבעון לספרות עיון וביקורת, אותו ערך בנחישות ובהתמדה יוצאות דופן במהלך ששת השנים האחרונות לחייו. אמיר היה פעיל כמעט עד יומו האחרון בעשייה ספרותית ותרבותית בלתי נלאית ובכלל המפעלים שעסק בהם אנתולוגיה של סיפורי הקשת החדשה (ארבע השנים הראשונות) בהוצאת כרמל, הקמת אתר 'קשתות' וערבי קשת בעל-פה שהטביע עליהם חותם אישי מיוחד בעצם נוכחותו.

אתר קשתות יקדיש בקרוב גיליון נושא לצדדים שונים ביצירתו הספרותית המגוונת.

2 תגובות to “אהרון אמיר ז"ל”

  1. יהודית Says:

    ולא הכרתי אותו, רק פה ושם את דעותיו
    היתה לי תחושה של איש קשה משהו
    כמו לכל הכנענים בזמנו..
    אני שמחה על הצד הזה שהבאת

  2. benziv Says:

    פגשתי אותו פעמים ספורות, כאמור. ראיתי אצלו הרבה אהבה, תמיכה, יכולת לתת. הפעלתי מהאופן שבו הוא מתלבש. גנדרן כזה. אהבתי את המבטא המזרחי של האיש המקסים הזה שנולד כאשכנזי ונשמע (ונראה) כמו עיראקי, ואת העובדה שהיה מוקף אנשים.
    יכול להיות שהיה לו גם צד קשה, אין לי ספק שמה שאת ראית – היה נכון. זה היה כנראה צד שלא בלט עכשיו. יתרונותיה של ההזדקנות אולי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: