בבוקר אספנו זוג חברים ויצאנו בדרך לכוכב מיכאל לפגוש חברים נוספים. אנחנו שישיה, היכרנו בטיול לסין. לולא הטיול – לא היינו נפגשים. ה-GPS , מדריך אותנו, לעיתים טועה, אבל בכוחות משותפים ובגלל הכביש הריק – אנחנו נמצאים שם אחרי שעה בערך.
שותים לימונדה, טועמים מאפים מעולים ויוצאים לדרך.
קצת קרוב לשדרות, די קרוב לאשקלון. בדרך שוטרים בצמתים. כמו תמיד עולה השאלה – מה זה אומר? טיל נפל בסביבה? כוחותינו יוצאים לכיוון עזה והשוטרים מוכנים?
דגלים אדומים של 'דרום אדום' על עמודי החשמל, פה ושם מעל למכונית. היקפנו את שדרות מצידה האחד, עברנו ליד בתי התושבים. עברנו סביב סביב לרוחמה ולדורות. מרבדים של כלניות נפרשו בפנינו. אנשים מכל הגילים ירדו לדרום ועכשיו הם מסבים על שטיחי הפרחים ולידם טפם, כולם אוכלים את מה שהביאו. חלק אחר (כמונו), ילך למסעדה מקומית.
מזג האויר מספר שיש כאן אי של שלווה. גם שמש נעימה וגם עננים. גן עדן נינוח. הפרות של חוות השקמים עוברות לידינו וממש לא מעניין אותן שאריק עדיין בקומה. הן לועסות את העשבים ומידי פעם מתבוננות בנו. עיריות גדולות מכוסות בחרקים. חלק מהכלניות לבנות (ראינו שלוש כאלה), הרוב אדום. 'זה בגלל הרכב הקרקע', אומר לנו המארח שלנו ומסביר את ההבדל בין הכלניות שהופרו (הן פתוחות ויש להן פס לבן ליד האבקנים), לאלה שמחכות להפריה (סגורות יותר, מסורקות יפה, ללא פס לבן) .
רעש התותחים נשמע. אנחנו לא יודעים אם הם שלהם או שלנו. מידי פעם שומעים חדשות. פרדוקס שכזה: גן עדן ליד הגיהנום. הכל בזעיר אנפין. פרדוקס.
אחר כך הולכים לאכול ב'החצר' שבמושב גיאה. הארוחה מצוינת. בדרך חזרה אנחנו שומעים שגם בגאיה נשמע 'צבע אדום', חיילים פצועים, קל ואחד מהם בינוני. אחד מהמסובים אומר: 'הם לא מבינים שאי אפשר לנצח אותנו'? ואחר עונה ב'לא'.
נפרדים בחיבוק.
ממש ליד הבית אומרים שיש גם לנו הרוגים. אני עולה הביתה, מהורהרת.
החיים בארגונים 
להשאיר תגובה