אידה פינק, כלת פרס ישראל, ו… אימא שלי ז"ל

אידה פינק. שמחתי שתקבל את פרס ישראל לספרות, השנה.

מגיע לה, לאישה הצנועה הזו שכותבת בפולנית את הסיפורים הקצרים, הכואבים והיפים שלה.

בספרה "רישומים לקורות חיים", מצאתי עניין רב במיוחד בשניים מהסיפורים שלה: "יוליה" ו"תיאור של בוקר". העניין בסיפורים התעורר אצלי גם לאור העובדה שאימי, הלכה ממני בטרם עת, ויש אולי פרטים בסיפורן של גיבורות הסיפורים הללו: יוליה וקלרה – כדי לשפוך אור על חייה, ומותה.

בעבודה שהכנתי לצורך לימודים באוניברסיטת חיפה (תואר שני), בחוג לספרות, השויתי בין חייהן של יוליה וקלרה לבין חייה של אימי. להלן חלק מהעבודה (אוגוסט 2005) המתייחס להשוואה זו.

לסינג אמר בשעתו: יש דברים שבהכרח יטריפו עליך את דעתך, אלא אם כן אין בך דעת שיכולה להיטרף" ויקטור פרנקל

הודס, קלרה ויוליה

מטבע הדברים, כיוון שמדובר בהודס, שחייתה חיים, ויש לחייה עדים, קל יותר לתאר אותה, ובניגוד לזה – יש מעט מידע לגבי הדמויות של קלרה ויוליה, והוא נמסר בדפים הכתובים – חלקו ברמזים בלבד. ובכל זאת, כיוון שכבר נאמר שיש בזה אתגר, יובאו להלן כמה נקודות דמיון ושוני:

1.  להודס שם יהודי, לקלרה וליוליה שם לועזי. מכאן שניתן להניח שהסביבה של הודס הייתה דתית יותר ואילו קלרה ויוליה באו מסביבה שהתערתה יותר באוכלוסיה הפולנית.

2.  נראה שיוליה וקלרה היו משכילות יותר מהודס, ונראה שגם באו מישובים גדולים יותר. הודס לעומתן עסקה במסחר בעיירה קטנה ויהודית, והייתה מבוססת יחסית לאנשים בסביבתה. ניתן להסיק זאת על קלרה, באמצעות בעלה ש"כותב" רומן, או עוסק בדקדוק לטיני ומשתף אותה בזה, כמי שמבינה את הדברים. רמת השיח שלהם מלמדת על השתייכות לקבוצה של אנשים יודעי ספר. אצל יוליה ניתן להסיק זאת מהופעתה הפיזית, מהספרים שהחזיקה אצלה גם במעבר לכפר (פרוסט), מהכינוסים שקיימה בביתה, כעין "סלון", מקונצרטים ששמעה ועוד. נראה גם שיוליה הייתה אישה מבוססת ולו רק בגלל המסעות שעשו לפרופסורים שונים בווינה לצורך טיפול בעינו של הבן הבכור, ההשכלה שזכו לה הבנים, סגנון ואורח החיים שהצליחה לנהל גם במצבים של מצוקה גוברת. אין ספק שהודס לא עסקה בדקדוק לטיני ולא קראה את פרוסט, אם כי יצאה למסעות בערים הגדולות בסביבתה.

3.    שלושתן נשים צעירות ונשואות שגידלו את ילדיהן: לקלרה הייתה בת אחת, להודס וליוליה – שני בנים לכל אחת מהן. הילדים של יוליה היו המבוגרים ביותר ומכאן שאולי גם יוליה הייתה מבוגרת יותר.

4.  שלושתן איבדו את ילדיהן. יוליה לא ראתה במות ילדיה, הם נרצחו שלא בפניה, הודס וקלרה "עזבו" כנראה את היד של הילדים. הודס ראתה בוודאות את ילדיה המתים. קלרה שמעה את היריות.

5.  המרחב שבו חיו במהלך המלחמה, היה שונה: קלרה התחבאה בעליית גג עם בעלה, יוליה החליפה מקומות מגורים ועברה מדירה לדירה בחלקו עם בעלה, החל מהכפר שבו לא היה רופא וכלה בגטו. הודס חייתה ביער מלכתחילה ללא בעלה, לשם עברה מהעיירה שלה.

 6.   נדרשה יכולת גדולה מאד להסתגל לתנאים המשתנים חליפות. מהסיפורים של אידה פינק עולה דמותה של יוליה כמי שהייתה בעלת כושר הסתגלות ויכולה הייתה לעבור מהעיר לכפר ובחזרה, ללא כל קושי (רק בסוף, אחרי שהילדים נהרגו היא עוזבת את היכולת לעשות בית בכל מקום). גם הודס ניחנה כנראה ביכולת גבוהה להסתגל, מעצם הנדרש בחיים ביער. קלרה מוצגת כמי שלא יכולה הייתה להמשיך ולהסתגל, בעוד בעלה עושה ניסיונות רבים להצליח "אני לא יכולה. אני לא רוצה. אני לא יכולה לסבול את זה יותר", היא אומרת ומבקשת לשתוק גם את ההווה ולהחיות את העבר ולחזור שוב למה שהיה ואף לדייק, בדיוק מה שבעלה חושש ממנו, הוא רוצה לשתוק את מה שהיה, לדחוק אותו מפני ההווה. אפשר לתאר רצף הסתגלותי כאשר  קלרה הסתגלה פחות משלושתן. ניתן גם לראות כיצד היכולת הזו הולכת ופוחתת בתיאור של יוליה כמי שמפסיקה לעצב את הבית שלה כמו גם לשלוט  בסביבה. 

7.   שלושתן נפגעו מאד במהלך המלחמה, קלרה, המתוארת אצל אידה פינק, כאישה בתהליך של אבל, לא שרדה את המלחמה, ומתה בשנות הארבעים. הודס ויוליה  נראו כאילו השתקמו בצורה זו או אחרת לתקופה ארוכה יותר או פחות, אבל בסופו של דבר – היו פגועות ממנה מאד. הודס מתה בשנות החמישים, יוליה מתה כנראה אחרי הודס, בשנות השישים.

8.   רק הודס השאירה אחריה ילדים. קלרה לא נישאה ולא ילדה.

9.   עניין השיגעון הוזכר גם אצל הודס (ראה את הסיפור שלי והסיפור של חיהלה בעיקר), גם אצל קלרה "הגבר אמרת אני אש-ת-גע מהמחשבות האלה, אש-ת-גע" (פינק, עמ' 57). יוליה נראתה כשומרת על איזה סוג של ניתוק ו/או קור רוח, מרחפת באצילות מעל הצרות.

10.   שתיים מהן, אלה ששרדו תקופה ממושכת יותר, טיפלו בילדות לא להן אחרי מות ילדיהן: יוליה טיפלה בילדה יתומה, הודס בחיהלה ובדבורה. הילדה שיוליה טיפלה בה, לא שרדה ומתה מטיפוס אחרי המלחמה. הילדות שהודס טיפלה בהן – שרדו וחיות עד היום. שתיהן היו לאבן שואבת לצעירים. "היא משמשת אימא לצעירים וצעירים נוהים אחריה", אומרת אידה פינק על יוליה". יוליה מתארת שהחליטה לחיות "בכל אופן כלפי חוץ". התיאורים של דבורה וחיהלה בסיפוריהן מלמדים שנהו אחרי הודס.

11.  יוליה והודס  לא דיברו על מה שהיה. יחזקאל אומר בסיפורו שהם נעלו את הכל, לא דיברו על מה שהיה. גם אידה פינק מתארת כך את יוליה: "על עברה שמה חותם של שתיקה".

12.   שתיים התאבדו: קלרה במהלך המלחמה, הודס  אחריה. יוליה נפטרה אחרונה, לא התאבדה, אבל היכולת שלה לחיות – הצטמצמה כנראה מאד והמאורעות הביטחוניים הכריעו אותה, כנראה: "הזמן הנעול על ארבעה בריחים של שתיקה, יפרוץ בהתחברו אל זמן המלחמה כאן את סכרי המגן ויכה בגל פתאומי עז בליבה העייף והחולה". 

 לסיכום: יש מכנה משותף בין שלושתן וגם שוני. כולן פוסט טראומטיות. המציאות שלהן כל כך מורכבת שקשה יותר לדבר על ניתוח הדמויות במונחים ספרותיים: הניואנסים שיוצרים דמויות ספרותיות מחווירים ונעלמים מול האירועים המחרידים.  ניתן לדבר בצורה מלאה יותר על הדמויות, שמימדי האסון טשטשו את זהותן, במונחים של דפוסי הסתגלות ויכולת הישרדות שהם פסיכולוגים יותר, שאינם מפרידים בין דמות לדמות אלא בין קבוצות של אנשים, אבל בזה, כאמור, לא תעסוק העבודה.  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: