מנהיגות (לא) מעצבת או למה ביבי לא לחץ את ידו של גדעון סער?

הרעיון של מנהיגות מעצבת לצורך ניהוג עצמי ניתן לתימצות במשל הבא: "תן לרעב דג וזה יזינו ליום אחד, תלמד אותו לדוג והוא יהיה מסוגל להזין את עצמו לכל חייו". (HR-Pedia, הערך: מנהיגות מעצבת).

ובכן, ביבי לא נתן תמול שלשום דג, וגם לא לימד איך דגים אותו, הוא וגם שרה – הראו (באמצעות ערוץ 10) את הדג שלהם, ולי ברור שרוב האנשים לא ידעו מה לעשות במראה הדג הזה. חלקם אולי יחשבו שמגיע לו כי הוא כבר הגיע למעלה (כמו הגברת שממנה קניתי היום כסא) וגם עשה כמה דברים טובים למדינה. חלקם יגידו שקצה נפשם בדוגמא שהוא מביא, של הוללות ושל הדוניזם טהור. חלקם אולי יבואו במבוכה ויתמהו, ולא ממש ידעו איזו עמדה לנקוט.

כך או כך, ביבי הוא לא היחיד, לצערי, ואיתו חולקים עוד מנהיגים את ההבנה שמגיע להם, בהם גם אולמרט וברק.

אישית, אני חייבת להיות קצת נוסטלגית ולהתגעגע למה שהיה כאן פעם, כשהייתי ילדה: איפה הנשיא יצחק בן צבי והמורשת שלו? הוא שלא הסכים לחיות בבית עשוי היטב ובחר חיים בצריף, כיוון שלרבים עדיין אין בית – איפה הוא? איפה הדוגמא של בן גוריון שלבש הרבה חאקי וירד לשדה בוקר. איפה בגין שחי בדירה קטנה של 2.5 חדרים? איפה ממשיכיהם?

בפרפרזה על "וישמן ישורון ויבעט", אני רוצה לומר שמנהיגינו שמנו ובעטו בצניעות ובפשטות, בעטו בהרבה מאד אנשים שעיניהם כלות, ובכסף שהם מציגים לראווה יכולים היו לפרנס ולחנך את משפחתם ימים רבים, בעטו ברוב הגדול שחי במדינה הזו.

וכדי להבהיר:

1. עיני אינה צרה בעושרם של אנשים, אם עשו אותו בעבודה וביושר. ובוא נניח שזה המצב של ביבי.

2. אינני רואה במנהיגים שפורשים את עושרם ברבים ולא מצניעים לכת – מנהיגים שאחריהם אני נוהה.אני מעדיפה מנהיגים בעלי ערכים ובעלי רגישות חברתית.

וכנראה שכך גם גדעון סער, כי אחרת אינני מבינה איך ביבי לא לחץ את ידו במסיבת העיתונאים, ודילג הישר אל לימור לבנת. יפה היה עושה גדעון סער אם היה קם ואומר את אשר על ליבו בקול רם, ובגלוי.