ירושלים של גשטלט

בשנת 1992, נסעתי ללמוד גשטלט בתוכנית הבינלאומית של קליבנד, ובעקבות המסע הזה – היה לי חזון. עכשיו אני לקראת הגשמת החזון.

המכונית מטפסת דרך שער הגיא למעלה, ומגלה את הרוח המיוחדת הזו שמלווה אותי בכל פעם שאני מגיעה לבירה. הכל ירוק, והמשוריינים שנותרו מקובצים ביחד. חלק מהם נגנב ומלמד שמיתוסים אפשר לנפץ. כליל החורש פורח בסגול וכך גם השיטה. עוד מעט יעלו עולי הרגל לירושלים, לא כמו פעם, ברגל. הם יסתפקו בעליה קצרה וממוזגת במכוניות ואוטובוסים. אבל הרגע הזה עוד לא הגיע.

עד לרחוב הלל אני יודעת להגיע ואז מתחיל הבלבול. הפעם, הגעתי בלי סיבוב נוסף בעזרת ההנחיות הנפלאות. החומות של העיר העתיקה היו מימיני כשפניתי שמאלה במסלול הימני יותר. חניתי בהלני המלכה, ללא איזי פרק וקיויתי שלא אקבל רפורט. בפנים כבר חיכתה חלק מהקהילה ובעלת הבית המקסימה, עפרה, הערימה את התקרובת שהתחילה להכין מוקדם בבוקר. אחר כך התאספו האחרים, והסתיימה מלאכת הכנת התקרובת. ישבנו ליד שולחן גדול, ועליו: טחינה ירוקה, לבנה עם מלפפונים מגורדים ושום, חומוס מיוחד מהעיר העתיקה, לחם ארז, פיתות, נוספו לזה בורקס חמים וממולאים בגבינה, וסלט חסה גדול מימדים שפיזרתי עליו נבטים של מש ועדשים ירוקות שהבאתי איתי. מהתנור יצאו גם פשטידת ברוקולי ועגבניות מיובשות, עוגת טארט טאטן ועוד.

והתחלנו. קודם כל שיחת חולין, אחר כך סבב ארוך, וכמעט שלא נשאר זמן למשימה.

האנרגיה הייתה נמוכה משרציתי, אבל אני סומכת על התהליך. מתוך הקבוצה יצאה תת קבוצה, שנדמה לי שאיתה אוכל להמשיך הלאה.

המטרה: הקמת בי"ס לגשטלט.

מאחלת לעצמי ולחבורה בהצלחה! חזון של 16 שנים עומד להתממש.

אפילו העירייה עזרה – ולא היה רפורט. יצאתי עם דליה, עוקבת אחרי מכוניתה של לוסי לכיוון תל אביב, עייפה ומקווה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: