עסקים עם ייחוד 2: אגדת לחם של האחיות טבנקין

אני רוצה לספר לכם על אגדת לחם. אבל כדי לתת את הרקע, אני מרשה לעצמי לספר קצת יותר:

ובכן, אני נוסעת בעמק חפר, בכביש 4 מדרום לצפון ונכנסת ימינה ומזרחה לכפר הרואה שנמצא בין נתניה לחדרה.  אני פונה שוב ימינה ומשוטטת במקום. הסיבה: הכנות לקראת יומולדת שבו תשתתף אוכלוסיה דתית וחילונית כאחד. אני מגלה מקום תוסס ברעיונות ובעסקים. המוכר לי ביותר הוא 'הרואה בקפה' ושם אני מתחילה את הסיור שלי. לא, אין הם יכולים לעזור לי ולערוך את החגיגה במקום, אבל מציעים לי לבקר ב"מור וקינמון", גן אירועים וייתכן שהם יוכלו.

רגע לפני ההמשך, אני נכנסת למבנה הצמוד אליהם ובו המאפיה של שושנה. נפלא. נכנסתי, ראיתי ונשביתי. הכל, כל כך פשוט. כל כך חמים. ארץ ישראל הישנה. האיש שאיתו אני מדברת, כמעט מזכיר לי את דוד שלמה מכפר חסידים… אבל מה שעבר, עבר. בררתי מה שבררתי ונראה שאוכל לקנות שם פשטידות ועוגות. הכל באישור הרב המקומי. מתאים לי.

אני יוצאת לחפש את "מור וקינמון", בדרך אני עוברת על פני חנות מיוחדת של ספרי ילדים, אבל אין לי זמן להיכנס אליה. "מור וקינמון", מרשימים. החתונות והאירועים נערכים מאחורי הבית. בחלק הקדמי – חנות למתנות. קדימה הכל מתוקתק בלבן. יפה מאד. מאחור צבעים של ירוק ושל עץ – ממלאים את הרחבה הנקייה והמצוחצחת שמחכה לזוג שינשא שם הערב. ולא, אין להם מקום פנוי עבורי. חבל.

עכשיו שכבר יש לי איפה לרכוש את הפשטידות והעוגות, אני מתחילה לחשוב שבסופו של דבר יתקיים האירוע בחצר של הבית רב-הקומות שבו אני גרה.

אני ממשיכה הלאה, לתחנה הבאה: הגבינות של יעקבס. אני שומעת את גאיית הפרות. נחמד לי. השפע מוצג בקדמת החנות. 'צריך 100 גרם לאדם', היא אומרת לי. אני חושבת שצריך פחות. כל הגבינות שאני מנסה – טעימות מאד, אוהבת במיוחד את גבינות העיזים. אני משתפת את המוכרת החביבה במה שאני צריכה והיא מחזקת את ידי: תעשי לבד.

יהיו לי כשמונים אורחים. היא תציע לי. אני שמחה.

'ולחם את יכולה לקנות באגדת לחם'. איפה אגדת לחם?

היא מסבירה לי ואכן אני מוצאת בקלות.

וכאן מתחילה האגדה האמיתית. אני פוגשת את שני, בת ה23. היא ואחותה ניבי, בת ה27, הקימו עסק שרק אפשר להתפעל ממנו. פשוט, פשוט, בתוך מבנה כמעט תעשייתי, ליד מרכז לאופנה שלא נכנסתי אליו, בחלל גדול הקימו את המאפייה שלהן. אני מתפעלת מהיזמות ומתחקרת. 'כן,  שמעה של המאפייה יוצא כבר לרחוק, באים מתל אביב, באים מרעננה'. ראשיתו של העניין בהחלטה. אחר כך גייסו מומחה ללחם. הוא לימד אותן הכל. עכשיו הן עובדות עם עובד אחד. עושים ביחד הכל. שתיהן אופות. היא מראה לי את הסינור מכוסה בקמח. קמים ב11 בלילה להתחיל את העבודה, עובדים במשמרות. ולא קל.

ולמה שיהיה קל?

כל יזם מכיר את הדרך הארוכה של התחלת עסק, וברור כמה צריך להשקיע וכמה קל להפסיד. והן, שתי בנות צעירות. והיזמות היא באפן. ומה הן ידעו על עסקים? כשתי יוצאות קיבוץ עין חרוד – מעט מאד.

והשיחה מתגלגלת. איכשהו אני שואלת לשם המשפחה שלה: 'טבנקין', היא עונה לי בענווה. 'טבנקין ההוא'? אני שואלת כי הקשר בין עין חרוד לטבנקין מעלה אצלי זכרונות, 'כן טבנקין ההוא'. 'לא פשוט לחיות עם שם כזה, נכון?' אני מוסיפה, והיא אומרת לי שכבר לא כל כך, יש כאלה שלא מבינים ושואלים 'טטנקין'? בקיצור – בשביל חלק מהאנשים, השם שלהן הוא עוד שם לא כל כך מוכר.

ביציאה אני חושבת לעצמי שכל כך מעניין איך הגנים של היזמות עוברים במשפחה, כי הרי טבנקין היה יזם גדול. הוא עזב את בלארוס לפולין כדי להקים את ארגון פועלי ציון, היה בין מקימי קיבוץ עין חרוד וממייסדי אחדות העבודה, נמנה עם מקימי מפ"ם וממנהיגי אחדות העבודה. אז הנה, הגנים עוברים במשפחה, רק שהוא היה יזם חברתי והן יוזמות עסק.

אחר כך, בבית, אני נוברת באינטרנט, ולהשלמה, מוצאת כתבה בהארץ שאומרת:

"חוות העלמות

לו רק היו במשפחת טבנקין, צאצאיו של איש העבודה יצחק טבנקין, חמש עלמות יפות תואר, במקום שתיים, יכול היה הסיפור הזה להיגמר בגרסה ישראלית, דביקה וחיננית ל"שבע כלות לשבעה אחים". ניבי טבנקין, נינתו של טבנקין מעין חרוד, נדדה לכפר הרא"ה בעקבות סיפור אהבה עם אחד מבני משפחת יעקבס. בעקבותיה הגיעה גם שני, אחותה, ומכיוון שמן המפורסמות הוא שלחם טוב הוא שידוך נאה לגבינה עוד מימים ימימה, שתי הנשים הנמרצות והרהוטות האלה פתחו מאפיית לחמי שאור בהשראה צרפתית. במכנסיים מרובבי קמח הן מגשימות בדרכן את חזונה של תנועת העבודה: מחצות הליל ועד צהרי היום הן עמלות על מלאכת אפיית כיכרות הלחם בתנור לבנים איטלקי. הידע והמחמצת הראשונה נרכשו מאופה צרפתי, ועכשיו, אחרי שהלחמים הצרפתיים הקלאסיים בעלי הטעם החמצמץ והקרום הקשה והפריך יצאו לשביעות רצונן, הן מנסות לשלב בהם גם את הטעם הים-תיכוני הישראלי, עם תבלינים ותוספות כמו זעתר, תאנים, עגבניות וזיתים. במבנה ששימש פעם כבית הכנסת של בית הספר המקומי, שבאחד מחלונותיו עדיין קבועים ויטראז'ים צבעוניים של 12 השבטים, פועלות המאפייה והחנות המזמינה.

את פני הבאים מקדמות ערימות נאות של פוקצ'ות, פוקצ'ינות זעירות, לחמים ולחמניות. יחד עם הגבינות של משק יעקבס, זו תחנת עצירה והצטיידות מצוינת".

ועכשיו לצד הפרקטי, להמלצות: אם יש לכם יום חול יפה, ואתם רוצים לשתות קפה, לכו לרואה בקפה. אם אתם רוצים לקנות עוגה או פשטידה – שושנה תעזור בשמחה, ואם אתם רוצים לחם טוב מאד – לכו לאגדת לחם. על הפרוסות הנפלאות תוכלו לשים פרוסת גבינה של יעקבס.

מקום נפלא.

אגדה קולינרית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: