סיפור אהבה שמתגלה לי בבית ז'בוטינסקי

שום דבר נראה לעין לא היה מביא אותי כנראה בימים שלפני החג לבית ז'בוטינסקי ולמוזיאון ההגנה.

אבל, הנכד שלי מכין עבודת שורשים. וזה כבר משהו לגמרי אחר.

כך קרה שהוא הגיע לשדה דב בטיסה מראש פינה, ויצאנו לדרך.

מהר מאד גיליתי שההתלהבות שלי גדולה משלו, אבל הוא מנומס, נעים ומאד אוהב, ולכן כנראה שיתף איתי פעולה, תוך שהוא אומר שעבודת השורשים שלו כבר מוכנה, אבל הוא מוכן למרות הכל, אם אני רוצה.

אני אמרתי שאני מוכרחה כי אימו חשבה שהוא עוד לא סיים את העבודה.

היום היה נעים מאד. רוב הזמן לא הקשתה השמש וגם החום היה סביר.

לי היה ממש נפלא.

בין כל הממצאים, מצאתי שתי מחברות בכתב ידו הצפוף של אברשה אלפר, שהפך להיות כאן בארץ, אברהם בן זיו. הנה קטע נבחר שבו הוא מתחיל את המחברת:

"בימים האפורים האלה, כאשר כל עשרת המכות אשר פסחו בזמנו על ארץ גושן נפלו על ראשה של יהדות אירופה וכאשר גורל עמנו שחור משחור וחרב פיפיות מתהפכת ממש על צוארנו והדם כבר איננו ניגר כמים כי אם נקפא בעורקים לנוכח הזוועות האיומות, אנו חבר קטן של האנשים הקשורים קשר בלתי ניתק זה מעלה משתי עשרות בשנים התאספנו כאן כדי להיזכר בעבר הרחוק הזה".

זה היה המשפט הפותח ואולי בכלל פסקה, למסכת של תאורים מליציים משהו לעיתים, וגם עובדות יבשות מאד לפרקים על קבוצה של חלוצים שעושה את דרכה ארצה. הסיפור שזור במפגשים עם דמויות ידועות יותר או פחות, אבל בעיקר התרגשתי לתאור של התחלת האהבה שלו עם מי שהייתה לאשתו ולאם בנו (בעלי דאז), מי ששמה הפך מ'וירה' לאמונה. כאן קימץ מאד במילים, אבל אפשר לקרוא את הרגש המאופק. וכך הוא אומר:

"הועידה נמשכה כמעט שבוע ימים אברשה (אברהם תהומי) ואני נבחרנו בתור חברים במרכז, בזמן המצאינו בגלץ אברהם עשה לנו הכרה עם אחותו הגדולה וירה, היא אמונה, בחדר קט באחד הרחובות לא מרכזיים התגוררה היא עם עוד חברה. אמונה עבדה בגן הילדים של 'תרבות', לא הספקנו לדבר הרבה בפגישה הראשונה, היא ישבה בפינתה ובשתיקה שמעה את פטפוטינו, צריחותיה וצחוקה של עליזה (אחותה של אמונה)…" החיים נמשכים והוא אומר עוד "אני רציתי את קרבתה, כי גלמוד נשארתי. יחד עם אליהו היינו מבקרים את אמונה וקוראים יחד שירי ביאליק.. כל הזמן הפנוי הייתי מבלה אצל אמונה…". היא עולה ארצה לפניו והוא פוגש אותה בהמשך כאן. וזהו. כל כך צנוע. כל כך פשוט. כל כך חסר ואיכשהו כל כך מלא.

את המחברות שלו הוא מסיים בברכת שהחיינו. 

אני יודעת שאני עושה לו עוול בתיאור כל כך תמציתי וחסר, אבל אי אפשר לכתוב כאן את המחברות שלו. אני רוצה עוד להוסיף שאחרי שקראתי כמה תאורי טבע שקסמו לו, הרגשתי, שהאיש היקר הזה, שליווה אותי כחמש עשרה שנים עד למותו – היה כל כך לא מוכר לי. לא ידעתי את מעשיו (ממקימי האצ"ל, פעיל ומפקד ההגנה של אזורים שונים בארץ כגון השומרון) לא ידעתי את לשונו הצחה, ואת הקלות של עטו . לא ידעתי. לא הבנתי עד כמה האיש הזה ראה וקרא פוליטיקה ארגונית. אני הכרתי איש זקן, חולה פרקינסון, סבא של הבנות שלי. אני מניחה שגם העובדה שאני הגעתי מזוית אחרת של המפה הפוליטית מנעה ממנו לדבר. חבל.

יצאתי עם נכדי החוצה מהמוזיאונים. ירצה – ישתמש בצילומים הרבים שארזתי לו בתיק, לא ירצה – לא ישתמש. העיקר: סבא רבא פה, סבא רבא שם. והכל אמת לאמיתה מתועד בספרי ההיסטוריה ואולי בעבודת השורשים שעליה יש עדיין ויכוח בינו לבין אימו: הסתיימה? לא הסתיימה?

בליל הסדר, אני מתכוונת לספר על מה שמצאתי ואולי לקרוא קטע קטן מתוך יציאת המצרים הפרטית של אברהם בן זיו ממקימי האצ"ל, איש ההגנה ואידיאליסט גדול. כמה אני שמחה, שבנותי שהן נכדותיו ונכדי שהם ניניו ילמדו משהו חדש עליו!

חג שמח ומתחדש!

6 תגובות to “סיפור אהבה שמתגלה לי בבית ז'בוטינסקי”

  1. יהודית Says:

    איזה סיפור מופלא
    ואני חשבתי לעצמי כמה איך הדברים האלה נשמטים לנו מתחת לידיים.
    האנשים האלה חיים בתוכנו ואנחנו ממש לא מכירים אותם.

    זה מזכיר לי את פרוייקט התיעוד שעשוים כעת בואדי ערה. הערבים שהתיעוד אף פעם לא היה חלק מהתרבות שלהם, אוספים חומרים על אבותיהם. מדהים מה שמתגלה שם.

    חג שמח לך יקירה ולמשפחה המורחבת כמובן

  2. benziv Says:

    נכון? ויש שם עוד מלא סיפורים על חברות, נאמנות, בגידה, הקרבה, ציונות, אימא רוסיה, הורים נעזבים ועוד ועוד.
    היסטוריה של איש אחד בשעה גדולה, אחד מאלה שיצרו שינוי.
    את מבינה כמה אני מתרגשת, נכון?

    וכן, חשוב שכולם יספרו את הסיפורים שלהם ושל קודמיהם.

    אף פעם לא הבנתי כמה חשוב הסיפור. בסוף – זה מה שנשאר.

  3. יהודית Says:

    לגמרי
    אני חיה כעת בתחושה של החמצה. 2 הורי הלכו לעולמם ואני מגלה שבעצם לא ידעתי עליהם כמעט שום דבר.
    והיום ממש אין לי דרך לדעת את זה.
    זה עצוב לי מאד

  4. benziv Says:

    חבל. אבל אולי עוד תגלי דברים. יש היום הרבה אנשים שבונים שורשים ומחפשים. אולי משיהו כזה יתדפק יום אחד על דלתך. מי יודע.

  5. סיפור חיים Says:

    אין כמו סיפורים מהחיים
    התרגשתי לקרוא
    גם את הבלוג וגם את התגובות

    לכל מי שרוצה לכתוב את סיפורו/ של הוריו
    אשמח מאוד לעזור!

    http://www.facebook.com/pages/hyym-bsypwr/172689599407888?v=app_4949752878&ref=mf

  6. benziv Says:

    תודה… הבת שלי כותבת…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: