אחי אוהב לבשל.
שפע של סלטים מונחים על השולחן. סלט הקולורבי בוהק אלי בלובנו. 'פשוט מאד', אומר אחי, ואכן פשוט מאד:
מרסקים קולורבי מקולף ונקי, מוסיפים שמן זית, מעט חומץ משובח, מלח ופלפל.
עכשיו נותר להוסיף אם רוצים בכך: פתיתי בצל ירוק ו/או פטרוזיליה ו/או פרוסות דקיקות של תפוחי עץ חמוצים.
אחי וגיסתי.
אני חושבת שחלק מנשמתם של ל"ו צדיקים נתגלגלה אליהם. הם משמשים 'הורים' במשפחה מורחבת שמטפלת בילדים שחייהם קשים מנשוא, והוצאו ממשפחותיהם עקב פגיעות קשות של בני המשפחה בהם. חלקם מלווים בנוסף בחונך צמוד, כיוון שהם מסוכנים לסביבתם.
אני יכולה להכין סלט קולורבי, אבל בשום פנים ואופן לא היה עומד לי כוחי – לטפל במצוקות של הילדים האלה.
מזל שאחי וגיסתי – יכולים. מזל שיש אנשים טובים.
אפריל 30, 2008 ב- 7:24 pm |
אנשים כמו אחיך מדהימים אותי כל פעם מחדש
הם אנשים מיוחדים
ואהבתי את סלט הקולורבי. אני מאמצת אותו.
תודה
מאי 1, 2008 ב- 3:59 am |
בבקשה. בריא ודל קלוריות מאד.
וכן, אחי וגיסתי – אנשים מדהימים.