עין הוד. פגישה עם חברה שגרה שם חצי שבוע. אחת מאלה שהחיים השתנו לה לפני כמה שנים בעקבות סרטן שד ועניינים אחרים. אחת מאלה שלמדה שיותר טוב לחיות היום, באופן מלא, את החלומות אם רק אפשר. לוקחת שיעורי ציור אצל שניים, ויש לה סטודיו קטן וחמוד ביותר.
מצרפת את נכדי שהוא כמעט בן 10, ובטוח שגדל בניו יורק. כמה מהר שוכחים… הוא גדל בניו ג'רסי, ונכון שבילה הרבה בניו יורק.
לא חשבתי על ההוצאות שלי באותו היום, להוציא את העובדה שנאכל שם צהרים.
אבל הנכד שלי חשב ואמר:
Safta, what's your budget?
אין לי "budget ", אמרתי לו.
הוא התחיל לנבור בין הפסלים. חיפש מתנה לאימא שלו.
ראיתי שהוא מתמקד בגדולים, וידעתי, כיוון שאני מכירה אותו היטב, שכדאי להרגיע אותו במשהו קטן. שלחתי אותו לראות עדיים מקרמיקה. 60 ש"ח בלבד, אמרתי לעצמי.
והוא בחר משהו יפה לאימו.
אבל אז חשבתי שצריך שאקנה גם לביתי השנייה, וה- budget קפץ ל-120.
ומה איתי, שאלתי?
וכך הוא קפץ ל- 180.
הנכד שלי מקבל חינוך אחר, אין ספק. הוא יגיע לחנות עם תקציב מוכן מראש, והוא קרוב לוודאי לא יעלה אותו מאפס ל180. לא בטוח שיותר טוב, אבל בטוח שאחרת.
ובין לבין – גם אני לומדת.
החיים בארגונים 