בתוך כל יומן של ניצחון אפשר למצוא כשלונות. אי אפשר כנראה בלעדיהם. והחוכמה היא ללמוד מהם, אחרת, חבל על הכשלון, לא??
אני חייבת להוריד במשקל. אין ספק. אני גם לא אוהבת את מי שאני פוגשת במראה, אבל הרבה יותר מזה: לא בריא בשבילי העניין הזה.
כבר שמרתי פעמים רבות על דיאטות, וגם הצלחתי ואפילו שמרתי על משקל נכון לאורך זמנים ארוכים, ובכל זאת אני מוצאת את עצמי – שוב לוחמת ולוחמת ושוב לוחמת במלחמה הבלתי פוסקת הזו.
אני צריכה להוריד קודם כל 10% מהמשקל שלי היום. זה לא כל כך הרבה, אבל זה קשה. אחר כך אולי אוריד עוד, אבל 10% הם הכרח של ממש.
משקל טוב יותר ישפר אולי: את מאזן השומנים בדם, את תפקודי הכבד, את רמת הסוכר. הוא גם יקטין את הסבירות של חזרה מחודשת של סרטן. ובכל זאת – כל כך קשה לי.
אני שומרת על כל השאר: מתעמלת, לוקחת תרופות בזמן, הולכת לבדיקות בכל המוסדות האמורים לעזור לי לשמור על חיי, מתעניינת ומעודכנת בחידושים רלוונטיים, פוגשת רופאים.
וזה לא מספיק.
לאחרונה: ויתרתי כמעט לגמרי על עוף בתפריט שלי. אני מרבה לאכול ירקות, קטניות. אני אוכלת ביצים, ומעט תוצרת חלב עיזים. אני מתקנאה בסינים הרזים שפגשתי במסע שלי. ראיתי אותם אוכלים: קערית אורז קטנה בפתח החנות. וזהו.
אבל אני אוכלת כנראה יותר מידי מהדיאטה.
אני גם חוטאת מדי פעם, במיוחד כשאני מתארחת.
עניין נוסף שמקשה הוא התרופה שאני מקבלת: ארימידקס. היא עושה נזקים די גדולים: מעלה את השומנים, פוגעת בכבד, מגדילה את הסיכוי לאוסטאופורוזיס. בנוסף כתוב שהיא יכולה להביא למצב של אנורקסיה, ולעיתים להשמנה. ואצלי – היא פוגעת בכל מה שכתוב כנזקים אפשריים, ומוסיפה לי גם השמנה.
עוד שבעה חודשים אסיים את החמש שלי איתה, ואולי קודם אצליח להוריד במשקל. האונקולוגית שלי אסרה עלי להפסיק את התרופה, בינתיים.
המלחמה נמשכת. אני עייפה, ולא מוותרת.
החיים בארגונים 
מאי 9, 2008 ב- 8:17 am |
בתחום שלי אנחנו נוטים לעסוק בצורה שבה השפה שלנו מגדירה את המציאות שלנו. השפה עוזרת לנו להגדיר את מה שנקלט על ידי החושים, לתת לו את הפרשנות הנכונה ולהגדיר את היחס בינינו לבין הפרשנות הזו ובכך לאפשר לנו להגיב.
השפה שלנו גם מאפשרת לנו לשחק בין דמות לרקע (ואת זה את בוודאי כבר מכירה מהגשטאלט), מה שאומר, אם אוכל לנסח זאת בכלליות, שהשימוש בשפה שלנו ממקד אותנו במשהו ומכוון אותנו אליו.
כמו שזה נראה אצלך, ותקני אותי אם אני טועה, המלחמה היא בכמה חזיתות שפה-
1. את חייבת להוריד במשקל
2. לוחמת בכדי לשמור על דיאטה
3. צריכה להוריד 10% מהמשקל בגלל הכרח
4. את מתקנאה באנשים רזים אשר אוכלים קצת וזהו
5. את אוכלת יותר מדי מהדיאטה
6. את חוטאת כשאת מתארחת
7. המלחמה מעייפת אותך
חיילים הם אלה שמקבלים פקודות ומבצעים אותם מתוך הכרח, מפקדים הם אלה שמעבירים הוראה כללית והופכים אותה לסט של הוראות ספציפיות לחיילים ושרי מלחמה הם אלו שמנהלים את המלחמה, מתוך היכולת לראות את תמונת הקרב הכוללת, את מטרת המלחמה ולהבין בראייה מערכתית את כל שדה הקרב.
במלחמה שלך, לפי מה שאמרת, את כאדם שהמלחמה שייכת לה, שרת המלחמה, מתייחסת לקרב כחיילת פשוטה. חשבי בצורה אסטרטגית וכווני את הקרבות למקומות שבהם את מעוניינת לנצח במקום לקרבות שמהם את מעוניינת להמנע.
הפכי את המלחמה בירידה במשקל לכיבוש מהיר של מטרותיך באימוץ תפריט מעניין יותר. הפכי את הקנאה בסינים הרזים שאוכלים מנות אורז לתובנה שממנה תוכלי ללמוד ובכך להפוך את יכולות הלחימה שלך ליעילים הרבה יותר. הפכי את המלחמה בחטאים הקטנים שבאירוח להשתלטות מחדש על השליטה העצמית בצורה חכמה, כמו שרק את יודעת. ככל שהמלחמה תהיה פחות נגדך ויותר בעדך, העייפות תתחלף בעירנות משחררת.
הרבה עצמאות ממלחמות
ליאור
מאי 9, 2008 ב- 8:30 am |
היי ליאור!
תודה על תשומת הלב הרבה מאד.
הלוואי ומה שאתה כותב – היה מועיל. אני יודעת שהתכוונת לטוב, אבל החיים הרבה יותר מורכבים מציוויים כגון:
1. חשבי בצורה איסטרטגית….
2. הפכי את המלחמה… באימוץ תפריט יותר מעניין…
3. הפכי את המלחמה בחטאים קטנים…
אם זה היה פשוט – תאמין לי שלא היה מי שמרוויח מעשיית דיאטה. בינתיים זה אחד השווקים שמגלגלים הכי הרבה וכך נולדו ספרים שגיליתי באינטרנט כגון: רזה לתמיד, להיות מושלמת, לאכול כדי לחיות, האלף בית של הדיאטה, התחדשות ב', להוציא את המיץ ועוד ספרים רבים מאד שעליהם הרוויחו אנשים טובים מאד ואולי גם רזו תוך כדי כתיבה.
אבל, אל ירך ליבך מההתנגדויות שלי.
מאי 9, 2008 ב- 8:50 am |
הציוויים הם לא מרכז העניין פה אלא המטאפורה והשימוש בשפה. כאדם שלא עוסק בבקרת משקל אלא בדרך בה אנשים תופסים את העולם, אותי לא מעניינים הספרים.
ואת צודקת, זה באמת קצת יותר מורכב מציווי. גם כאשר ישנה מלחמה על גבולות המדינה, תמיד יש צדדים בתוך המדינה שטוענים לשם ולכאן, בעד ונגד. לכל אחד מהם יש את הכוונות החיוביות שלו כלפי הסיטואציה והם מספקים חזית נוספת למלחמה שבחוץ שברוב המקרים מקשה על התפתחות המלחמה שבחוץ. כיועצת גשטאלט, האם בדקת אי פעם את כל הצדדים שנלחמים במלחמה הזו?
לב שמתרכך, רק נהיה יותר גמיש ולכן לא יכול להשבר
אוהב לקרוא את מה שאת כותבת
ליאור
מאי 9, 2008 ב- 11:16 am |
היי אתי
כמי שמאד מנוסה בנושאי דייטות והפחתה במשקל יש לי בשורה ענקית בשבילך. היום את לא צריכה להוריד 10 קילו ממשקלך. את לא צריכה להוריד כלום. את רק צריכה לאכול קצת פחות. לאכול מכל מה שאכלת אתמול ומה שהתחשק לך לאכול היום אבל להשאיר קצת בצלחת. אולי תורידי בסוף היממה הזאת 50 גרם ואולי 100 גרם. תשתי הרבה מאד מים – זה עוזר. אבל אל תפחיתי 10 אחוז ממשקלך. בשום אופן לא. רק תאכלי קצת פחות. מחר אגלה לך לך סוד אחר שגם הוא אגב מתחיל בזה שגם מחר את לא אמורה להפחית 10 אחוז ממשקלך ואת חייבת לשכח מזה !!! בפקודה. מחר, כדאי שתקני מכל הגבינות שאת אוהבת ומותר לך אבל רק עד 5 אחוז שומן. תאכלי כמה שמתחשק לך – רק קצת פחות. גם לחם – כמו היום רק קצת פחות…ותשת הרבה מים , זה עוזר. אולי תורידי מחר עןד 20 גרם. חבל , אבל מה לעשות, הלך …הלך…לא בוכים על משקל שנשפך…..ואל תשקלי כל יום. מספיק פעם בשבוע. יש לי עוד טיפים ואמשיך בעל פה או בטלפון. הורדתי כך די הרבה בחודש וחצי האחרונים אבל לא אגלה לך כמה. אכלתי קצת פחות. היה לי הרבה זמן שלט על המקרר עם תמונהת אישה מ א ד שמנה שעל כתב הדיאטטיקן שלי "מרזים ממה שלא אוכלים" כבר הורדתי את השלט. הפנמתי ואני לא נלחם בכלום. אוכל מהכל – רק קצת פחות.
מאי 9, 2008 ב- 11:46 am |
אתה באמת נראה מקסים! אצלך זה בטוח עובד. וגם אצלי?
מאי 9, 2008 ב- 8:54 pm |
בודאי שזה עובד אצלי. יעבוד גם אצלך.
מאי 10, 2008 ב- 3:53 am |
זה לא פשוט. אני יודעת את זה באופן אישי.
ואני חושבת שהתשובה נמצאת גם בלהגביר את הפעילות הגופנית
לא מספיק להתעמל. צריך משהו ששורף יותר קלוריות.
הרבה יותר. משהו נמרץ
וכמובן, אם את יכולה – אז להפסיק לאכול בשעה מקודמת יחסית בערב.
מאי 10, 2008 ב- 5:39 am |
יש מגבלות ביכולת שלי להתעמל… אבל:
1. אני צועדת בין שלוש לחמש פעמים בשבוע, כשעה בכל פעם.
2. אני מתעמלת פעם בשבוע בצורה ששורפת כמה קלוריות (בוינגיט).
3. ועוד פעם אחת של פלדנקרייז להגמשת המפרקים.
עד לא מזמן שחיתי (פעמיים בשבוע), אבל הרופא אסר עלי אחרי שהגב שלי השבית אותי שוב, וכך קורה ש אפילו הורדתי פעילות.
אני מפסיקה לאכול (אם אני לא מתארחת…) בשש – שבע בדרך כלל.
החיים לא פשוטים, הגיל – מגביל, גם התקלות הפיזיות שכבר קרו, אבל אני מנסה. ולבסוף אצליח. גם אם ייקח הרבה זמן.
מאי 10, 2008 ב- 9:21 am |
בתור השמן שבחבורה ,שלא צריך תמונה של אשה שמנה
על המקרר -מספיק להציץ בראי-
אני מודיע לכם ששום טריק לא עזר לי ,
אי אפשר לעבוד על עצמך-זה כנראה חוק טבע.
פרוייד המציא עבורו מנגנוני וויסות להגנה:הדחקה,
רציונאליזציה,וכד' שמאפשרים לנו לרשום
דברים כל כך מעניינים בבלוג.
אני יכול להוסיף רק שרזיתי בכמה עשרות ק"ג
בכל פעם שהחלטתי באמת,ואז גם לא היה קשה
והפיתויים ממש לא היו פיתויים,
ואפילו לא הלכתי שעות בשכונה-
כי הייתה החלטה מוחלטת ואמיתית,- לאכול מעט.
הבעיה אצלי הייתה שדי במודע החלטתי להפסיק
וזו הבעיה לטיפול.
מאי 10, 2008 ב- 9:24 am |
איך זה קרה שהחלטת להפסיק? איך?
ייתכן שזה לא לבלוג, אבל אשמח לחשיבה משותפת בעניין.
מאי 13, 2008 ב- 6:16 am |
הי לך,
שקראתי את מה שכתבת, הרגשתי הרבה כאב מאחורי הדברים. אני באמת מאמינה לך שזה מפריע לך ואני גם מאמינה לך שניסית לעשות הכל ושאת מאוד רוצה להצליח אבל הטיפים הרגילים שאולי עובדים לאחרים כנראה לא עובדים עלייך…
אם הבנתי נכון, עוברת או עברה עלייך תקופה לא קלה, התמודדות עם קושי גדול מאוד שכנראה לקח ממך הרבה אנרגיות ויכול להיות שהאוכל הוא זה שהחזיר לך את האנרגיות באופן רגעי, ניחם, שיפר מצברוח וכו' ויכול להיות שמסיבה זו מאוד קשה לך להלחם בו…
במקום להלחם בטחנות רוח, הייתי מציעהלך לבדוק איך את יכולה להעלות לעצמך את האנרגיות בצורה אחרת מאשר לפנות לאוכל. מה את יכולה לעשות כדי לשפר את המצב רוח, כדי להרגיש טוב? ברגע שתתחילי להעלות את האנרגיות שלך, ללא ספק האוכל תפוס מקום פחות חשוב…
שיהיה לך בהצלחה!
ענת – מאמנת אישית לדיאטות
http://www.belightful.co.il
דיאטה – אימון דיאטה אישי
מאי 13, 2008 ב- 6:37 pm |
תודה, ענת. בינתיים ירדתי קצת במשקל ואני מצפה להמשך הצלחה. לקחתי את העצות של שוקי ממש ברצינות. בינתיים – עובד.