"השירה היא נקמתם של המופנמים. האנשים המופנמים לא מוערכים מספיק בחברה – הם נשארים בבית, קוראים ספרים, מקשיבים למוסיקה, אף אחד לא צריך אותם במיוחד. אבל כשאתה המופנם מסוגל לייצר משהו כמו שיר, והשיר הזה נכנס לספירה הציבורית, פתאום באופן פרדוקסלי אתה מקבל תפקיד חברתי".
ציטוט מדבריו של המשורר אדם זגייבסקי בכתבה של שירי לב ארי, גלריה של הארץ מהבוקר.
נפלא. ומה שנכון לשירה נכון גם במידה מסוימת לספרות בכלל, אם כי פחות.
זה לא המקצוע היחיד למופנמים. יש עוד. לא כל כך רואים את זה במסיבות סוף שנה של ביה"ס, אבל רואים את זה במסיבות ובנסיבות אחרות שהחיים מזמנים.
וזה נפלא שגם לאלה שעולים על הבמה הציבורית יש תפקידים, וגם לאלה שנשארים מחוץ לבמה. בסוף – הבמה הציבורית מתעשרת בכל מיני אנשים.
מאי 29, 2008 ב- 7:22 pm |
זה ממש הפוך על הפוך
פשוט נהדר
מאי 30, 2008 ב- 2:57 am |
נכון! גם אני חגגתי על זה!