לפעמים צריך להשקות (באלכהול) את הרס"ר שיושב בבטנו של כל איש מקצוע, להרגיע אותו, אולי להרדים אותו קצת. אין תמיד צורך להצטיין. מותר לעשות שגיאות. מותר להאט את הקצב. מותר לנשום. אין הכרח להוציא מתחת לידיים, בכל פעם מחדש – 'יצירת אומנות'. ייתכן שמשהו יהיה טיוטא וישאר טיוטא.
זה מה שאני אומרת, בסופו של דבר, בפגישת עבודה עם יועצת אחרת.
ניכר בה, כמו גם בי, כמו גם ביועצים אחרים שפגשתי, שאי שמירה על הכללים האלה – גורם לשחיקה בעבודה הייעוצית. הסופר אגו שפרויד דיבר עליו, שממש מטופח בתהליכי הסוציאליזציה המקצועית – יכול גם להפריע ולהזיק, ממש כמו כל דבר שניתן במנה גדושה מידי.
מקווה בשבילה שתצליח לשכר קצת את הרס"ר. אחרת יהיה קשה להישרד בארגון לאורך זמן. ויש לה סיבה טובה לעשות את זה.
החיים בארגונים 
מאי 27, 2008 ב- 5:46 am |
אם אותו רס"ר תמיד מכוון להצטיין, אפשר אולי להשתמש בו בדרך אחרת מאשר להרדים אותו.
אחרי הכל, אם מדובר במנגנון שהוא כל כך עוצמתי ומניע, עד כדי כך שבמקרה הטוב אפשר להרדים אותו לקצת באמצעות אמצעים מלאכותיים כמו אלכוהול, אולי אפשר לרתום אותו דווקא למלאכת יצירת הטיוטות.
מה דעתך?
מאי 27, 2008 ב- 6:16 am |
גם אני לא מת על הדימוי של ההרדמה באמצעות אלכוהול – שם יש גם פוטנציאל להאנג אובר ורגשות אשם למחרת בבוקר…..גם תלוי בתרבות הארגונית והניהולית של הארגון בו היא עובדה, ואני מבין שדיברת על יועצת שכירה בארגון….אולי צריך לעבוד על התרבות הארגונית הכללית, שתוכל להכיל גם עבודה איכותית פחות בתוך מהלך כולל של חתירה למצויינת : חתירה למצויינות והגשמת ערך המצויינות אמורות להיות מסוגלות להיות סובלניות גם כלפי תוצאות פחות איכותיות מעת לעת, כל עוד המגמה הכללית נשמרת. (שוקי כץ, 27 במאי 2008 ) . הדימוי שאני משתמש בו בדרך כלל לקוח דווקא מעולם המשחק – בו צוות השחקנים משתדל כל ערב להיות הכי טוב שאפשר עבור הקהל של אותו ערב – שרובו רואה את ההצגה לראשונה…אבל לעיתים ההצגה ממש מדהימה ולפעמים אותו צוות בדיוק נותן הופעה פחות מוצלחת. איך מלמדים אותם להתמודד עם זה וגם עם זה? זה הסוד שלי.
מאי 27, 2008 ב- 4:19 pm |
אני חושבת שמה שכתבתם הוא מעניין.
עבור הלקוחה שלי, הדימוי עבד והיא יצאה מחויכת, רגועה ומוכנה לפגישה הבאה שלה.
אני כמובן אבחן איתה את הדברים בפגישה הבאה שלנו. וייתכן והיא תבוא עם הצעות משלה – שגם הן אחרות מזו שאני הבאתי.
הכל פתוח ועוד לא מאוחר!
תודה לכם גם שוקי וגם ליאור
מאי 27, 2008 ב- 10:01 pm |
אצלי הרס"ר תמיד שיכור,תמיד האמנתי שהמצוינות איננה
יכולה להימשך אם קיימת דינמיקה של כבלים למעוף ולגמישות
מאי 28, 2008 ב- 4:14 am |
וואלה, גבי, אתה יודע מה? שמחתי להערה שלך.
מאי 29, 2008 ב- 7:21 pm |
הרס"ר נשמע פה משהו קצת אובססיבי
לא בטוחה שזו בעייתי של הארגון
אולי זו בעייתה שלה. הצורך שלה להצטיין, להביא תוצאות טובות וכו'
במצב כזה אני כמו גבי – יש לדאוג שהרס"ר יהיה בשמצב של שכרון מתמיד. אולי ככה היא גם תצליח להרדם מעת לעת…