עין הוד. פגישה עם חברה שגרה שם חצי שבוע. אחת מאלה שהחיים השתנו לה לפני כמה שנים בעקבות סרטן שד ועניינים אחרים. אחת מאלה שלמדה שיותר טוב לחיות היום, באופן מלא, את החלומות אם רק אפשר. לוקחת שיעורי ציור אצל שניים, ויש לה סטודיו קטן וחמוד ביותר.
מצרפת את נכדי שהוא כמעט בן 10, ובטוח שגדל בניו יורק. כמה מהר שוכחים… הוא גדל בניו ג'רסי, ונכון שבילה הרבה בניו יורק.
לא חשבתי על ההוצאות שלי באותו היום, להוציא את העובדה שנאכל שם צהרים.
אבל הנכד שלי חשב ואמר:
Safta, what's your budget?
אין לי "budget ", אמרתי לו.
הוא התחיל לנבור בין הפסלים. חיפש מתנה לאימא שלו.
ראיתי שהוא מתמקד בגדולים, וידעתי, כיוון שאני מכירה אותו היטב, שכדאי להרגיע אותו במשהו קטן. שלחתי אותו לראות עדיים מקרמיקה. 60 ש"ח בלבד, אמרתי לעצמי.
והוא בחר משהו יפה לאימו.
אבל אז חשבתי שצריך שאקנה גם לביתי השנייה, וה- budget קפץ ל-120.
ומה איתי, שאלתי?
וכך הוא קפץ ל- 180.
הנכד שלי מקבל חינוך אחר, אין ספק. הוא יגיע לחנות עם תקציב מוכן מראש, והוא קרוב לוודאי לא יעלה אותו מאפס ל180. לא בטוח שיותר טוב, אבל בטוח שאחרת.
ובין לבין – גם אני לומדת.
החיים בארגונים 
מאי 31, 2008 ב- 9:13 am |
כתבתי על איש, שחוקי הכלכלה לא חלים עליו. הסיפור שלי היה על מי שהחליט שאין לו אוברדרפט ואיננו מוציא יותר ממה שהכנסתו מאפשרת. כך אין לו בעיה של היצע וביקוש.
התנפלו עלי כלכלנים בטענות קשות. אחרים (מעטים) דווקא תמכו בי.
קראתי את הסיפור של תקציב הקניות. נזכרתי וחייכתי.
זה כל כך אנושי לא לעמוד בתקציב…
מאי 31, 2008 ב- 2:27 pm |
אתי, בדיוק היום הגבתי באמזונה עם המשפט:
שהפסיכולוגיה מקלקלת את הספונטניות.
בכלל אינטואיציה וספונטניות נבלמות ע"י
עודף רציונאליות.
מספיק שההורים משחקים עם תקציב
הסבתא יכולה לכייף עם יותר
עם הפילוסופיה של לחיות היום…
הסבתא הפולניה של בני ונכדיי אומרת
אתם קובעים,מחנכים,שומרים על המסגרת,
על תחושת הבטחון וגם על המשמעת.
אני מביאה שוקולד וצעצועים ואנחנו מבלים.
נכון שהוא חכמה?
יוני 3, 2008 ב- 5:12 pm |
טוב, חברים. לא כתבתי חס וחלילה מתוך רגשי אשמה.
כתבתי מתוך הבנה לשונות שביני ובין הנכד הזה שלי וכביני ובין כל אחד מששת נכדי הביולוגיים בכלל ועשרת נכדי הכוללים גם את הלא ביולוגיים.
אני אוהבת ללמוד את החיים של המחר איתם ודרכם.
זה הכיף הגדול.