הוועד האולימפי הציץ לתוך חיי

אז יצאתי לדרכי וצעדתי כמעט שעה.

הם חלפו על פני, היא בחצאית טניס לבנה וקצרצרה, בגופיה כתומה ובהליכה קופצנית ומעכסת משהו, רגליה הארוכות כמו גזורות מעיתון אופנה ו/או ספורט, וצווארה ארוך. אין עליה גרם אחד של שומן מיותר. הוא צעד לצידה, עם כובע כתום, חולצה שחורה ומכנסיים קצרות בהירות. צעדיו שתולים ומפושקים קמעה, מבנה גופו גוצי יותר, נמוך ממנה במעט מאד. תמיד יש להם על מה לדבר. תמיד הם שקועים בעולמם. אף פעם לא החלפנו שלום או בוקר טוב או אחר. לו היינו צועדים על שפת אגם בניו ג'רסי, כבר היינו אומרים איזו ברכת בוקר וגם שהיום יום יפה.

היא החזיקה במשקולות ירקרקות זוהרות, הוא החזיק במשקולות שחורות כבדות יותר.

אני רואה אותם כבר שנים. הם נראים כמו פרסומת לזוגיות של בני חמישים +, עד לפני כשנה ליווה אותם כלב זאב שחור וזקן, אפשר להניח שהורדם בינתיים. לא עונים לקטגוריה של יחסים נזילים שעליה דיבר פרופ' באומן הזקן. כאן הכל יציב וקבוע. רק הכלב יצא מהתמונה.

ואז צלצל הטלפון הנייד וכשחלפתי על פניהם בפעם השנייה, שמעתי אותו אומר: אז נשנה… נחכה למכתב… מהוועד האולימפי.

תמיד נראו לי ספורטיביים מאד, עכשיו הבנתי שלפחות בעיסוקיו הוא קרוב לספורט.

זוג יפה, צועד לכיוון דרום מערב, על רקע הבניינים הנבנים והמנופים הכתומים צהובים. הכרתי אותם קצת יותר. הוועד האולימפי יצא מהמסך הקטן והתקרב אלי דרכם.

חזרתי הביתה ואכלתי יוגורט. עוד יום מתחיל.

עוד מעט אשתלב במסלול שיביא אותי לתל אביב.

4 תגובות to “הוועד האולימפי הציץ לתוך חיי”

  1. גבי דרורי Says:

    אתי ,
    הרי לך אתגר,
    תכתבי מה מרגישים כשרואים תמונה כמו שתארת.

    תאור כה טוב הוא בעצם כיסוי
    להחצנת רגשות ולמודעות עצמית.

    אצלי כשאני רואה ספורטאים,גם חובבים וגם
    כאלה שעוסקים במה שאני נמנע:בריאות,הרזיה וכו',
    אני חש קצת קנאה,קצת רגש עליונות-
    שאני לא מבזבז ככה את הזמן וככה זה ממשיך
    עד שהנושא הבא מעסיק אותי.

  2. benziv Says:

    לא מקנאה, אני לא בעלת הנתונים שלהם.
    אני רוצה להיות הכי בריאה/יפה/חכמה וכו' שאני יכולה, עם הנתונים שיש לי.

    אני לא בטוחה שאני הייתי רוצה את כל מה שכוללים החיים שלהם. התמונה שאני רואה, היא חלק.

    סה"כ אני אוהבת מה שיש לי, אני אוהבת ללכת באותו המסלול שבו גם הם הולכים לפעמים ואני שמחה שאין לי משקלות זוהרות, גם ככה אני מזיעה…

    שיהיה יום טוב גבי! והעיקר – הרבה שמחה: לך, לי, להם.

    עכשיו חזרתי מפגישת דיקור בנתניה אחרי יום בת"א, הצצתי בבית ובמחשב, ואני שוב יוצאת לת"א. איזה תכנון לא טוב של היום, איזה בזבוז!

    ובסופו של דבר אסיים את היום בוינגיט בשיעור פלדנקרייז.
    לי זה מספיק!

  3. יהודית Says:

    הצצה לשניה לתוך העסקנות של הוועד האולימפי
    בימים אלה – אלה חדשות של ממש…

  4. benziv Says:

    נכון? אפשר למצוא את הכל במדרכה/כביש, פעם הייתי אומרת שאפשר למצוא את הכל בים, כי הים היה מוציא כל מיני תפוחי עץ, ופקקי שעם, ומוצרים רצויים ולא רצויים אחרים, והדימיון שלי היה עובד על ספינות שנטרפו ומלחים שניסו ולא הצליחו וכל מיני אחרים. היום זה קורה לי בהליכה ברגל..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: