והיא עוד נעלבת

מצלצלת אלי גב' צעירה ומתחיל דו שיח שנשמע בערך כך:

– אפשר לדבר עם גב' בן זיו?

– מדברת.

– שלום גב' בן זיו, שמי שירי ואני מ…., מה שלומך?

– תודה טוב, ומה שלומך?  וכי למה זה תשאלי לשלומי?

– אני רוצה לעניין אותך ב…

– את רוצה למכור לי משהו?

– לא, אני רק רוצה לקבוע איתך פגישה…

– ואז את רוצה שאקנה משהו?

– לא, אני רואה שאת רוצה ישר ולעניין, אז נגיע לשורה התחתונה, אני רוצה לתת לך הזדמנות לקבל יעוץ כלכלי…

– תודה, אני ממש לא מעונינת.

– אבל זה חינם..

– מאד יפה מצידכם, אבל אני ממש לא מעונינת.

החלפנו עוד כמה שורות, ובסופו של דבר היא ברכה אותי לשלום די נעלב וירדה מהקו.

ובכן, ממש לא התכוונתי להעליב את שירי או גילי או אחרות מהבנות הנעימות והמתחנחנות הללו. פשוט, המצב הוא שכבר פיתחתי אלרגיה, ובכל פעם שמציעים לי פגישה, או טיפול פנים, או מוצר אחר, או שאלון שיקח לי רק כמה שניות/דקות – אני מתחילה להתגרד.

מנפלאות הפלישה לפרטיות.

 

7 תגובות to “והיא עוד נעלבת”

  1. גבי דרורי Says:

    אתי אני עם אותן אלרגיות.
    אני אומר שאני לא קונה מתנות חינם,מבקש סליחה וסוגר.
    אם הקול בצד השני נעים ולא מעצבן אנ מספר שאני
    מדריך לשיטות מכירה והיא עושה עבודה ממש טובה,
    וממש חבל לי לבזבז את הזמן היקר שלה… וסוגר.
    זה עובד לא רע.

  2. יהודית Says:

    מרגיזים הם אלה שפונים באופן ישיר כאילו אנחנו מכירים מקודם:
    "שלום יהודית, מה שלומך?"
    ואני עונה בזהירות: "תודה, אנחנו מכירים מהעבר?"
    ואז עונה לי הבחור: "לא, אבל …אני אשמח להציע לך.."
    זה כמובן מעלה לי את הסעיף עוד יותר וישר אני מסננת…

  3. benziv Says:

    אנסה את הרעיון לשיטות מכירה…

    ויהודית, אני ממש כמוך! מעצבנת אותי החדירה לזמן שלי, לפרטיות שלי, לעניינים שלי.

  4. shukikatz Says:

    הי לכולם – גם אותי זה מרתיח – בעיקר כשזה קורה בערב או בבוקר או בצהרים. יש לי פטנט נחמד. כשהם שואלים בטלפון האם זה מר יהושע (זה מה שרשום בתעודת הזיהוי שלי) אני יודע שזו או מכירה או תרומה. אני עונה להם לפי מצב הרוח שלי – לא מצב הרוח שלהם ולא חס עליהם או על רגשותיהם. הם יודעים בדיוק מה הם עושים – והבונוסים שלהם בהתאם. אם זה ממש מעצבן אותי , אני קוטע בראשית דבריהם ואומר – לא מעניין אותי. תודה. וסוגר. אם אני רגוע יותר, אני עונה שכבר פנו אלי בדיוק לפני שעה מאותה חברה וכבר הקשבתי ועניתי שאני לא מעוניין. וסוגר. לפחות לבלבל את האויב. גם לי מותר ליהנות, לא רק להם.

  5. benziv Says:

    אני חסה עליהם קצת, כי הרי אלה עובדים/ות כדי להרויח משכורת, איפה שאני כועסת מאד – זה על השיטה, ועל החלק המוסרי שמאחוריה.

    לא בטוח שזה 100% חוקי, לאסוף עלי מידע ואחר כך לפנות אלי.

  6. ik_5 Says:

    עובדי הטלמרקטינג משתכרים שכר מינימום + מכירה. בכמה מהמוקדים שאני ראיתי במסגרת עבודתי, ראיתי שמתנהגים אליהם כנוגשי עבדים (כשהם העבדים).. רבים מאלו שעובדים בזה, באמת זקוקים לכסף בשביל להתקיים, וזה אחת מהעבודות היחידות שהם עוד יכולים לעשות.

    עכשיו בקשר למכירה עצמה, אני גם לא אוהב את זה, אבל אני גם לא אוהב להעליב אנשים. לא זה לא ובזה דברים חייבים להיגמר.

  7. benziv Says:

    לסובלנות שלי יש גבול.
    המצלצלים מונחים לנדנד עוד ושאלות כגון: אפשר לדעת למה את לא מעונינת? או אם יש לך לפחות 300000 ש"ח פנויים – נשמח… וכו' – הם באמת הגזמה גדולה.

    ליבי עליהן, ומצד שני ליבי לא על המעסיקים שלהן.

    אני חושבת שכדאי שילמדו איפה אין סיכוי למכור – וירדו מזה מהר ככל האפשר, או שיפתחו עור עבה לכאלה שנחמדים פחות.

    אין מה לעשות: הן באו בלי שקראו להן, ובלי שצריך אותן, ויש לזה מחיר. וזה לא המקצוע הקשה היחיד שיש. יש עוד כמה מקצועות שלא הייתי מתקרבת אליהם, ולמזלי, העדפתי בשעתו להיות סטודנטית מאד תפרנית, אבל לא הגיע לזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: