עוד על הכנס באיכילוב, בנושא טיפול ותמיכה בנשים שחלו בסרטן שד

חלק א':

ידעתי שפני מועדות לחדר הרצאות 2. אבל מעטים היו האנשים שידעו איפה הוא ממוקם. לבסוף מצאתי אותו: הוא ממש מול אגף ד', ויש לרדת במעלית לקומה מינוס 2.

ירדתי. מתחת לאדמה שוכן לו המשך של בית החולים, ואור יום זוהר מהנורות הפלואורסנטיות. שלט קטן הפנה אותי למקום. נכנסתי. מאפים קטנים, תה וקפה, חיכו לי ולאחרות וכבר היה די מלא.

אחרי שטעמתי מהכיבוד, המשכתי פנימה לאודיטוריום שכסאותיו המרופדים באדום היו חגיגיים כמו בבית קולנוע משובח והשכיחו ממני את הידיעה שאנחנו בבית חולים. התיישבתי באחת השורות האחרונות, ליד אישה שאני לא מכירה, משאירה רווח של כסא בינינו. עוד כמה דקות וכל הרווחים יתמלאו והאולם יהיה דחוס. כל כך הרבה נשים! פה ושם נראה גם גבר, אבל הרוב הגדול מאד היה נשים. נשים מכל הסוגים: חרדיות, צעירות, מבוגרות, עם ראשים קצוצי שיער, עם ראשים מלאי שיער, עם ראשים מגולחים וצבע עור צהבהב.

האישה שאני לא מכירה, שאלה אותי מתי עברתי את הניתוח, וסיפרה לי שהיא עברה אותו לפני יותר מעשרים שנים. שמחתי בשבילה ואמרתי שזה סימן מאד טוב בשבילי, יותר טוב מכל הרצאה. "כן, אבל אחר כך הוציאו לי את השחלות והרחם", הוסיפה. "מה את אומרת?!, אבל את חיה, וזה נהדר". "כן, זה נהדר, אבל עכשיו אני בטיפול נפשי", אמרה והוסיפה שההקרנות פגעו לה בוושט. חשבתי שלא צריך דווקא סרטן כדי להיות בטיפול נפשי, והעיקר, היא חיה והיא כבר בת יותר משבעים. מקווה שיום אחד אוכל גם אני לספר שזה היה לפני עשרים שנה.

אחר כך עלה הפרופ' משה ענבר ודיבר על נפיצות המחלה (לא שגיאה, ככה הוא אמר), ומה שסיפר – היו בשבילי חדשות טובות מאד, כי הרי יש לי בנות, ונכדות, ומצידי – שתיעלם. הוא דיבר בקצרה, וחוש ההומור שלו הוסיף קולות משועשעים של נשים לאווירה שהייתה לפעמים קרה מידי ולעיתים חמה מידי, כמו בהרבה מקומות ממוזגים אחרים. עוד אמר שהפסקת הצהרים המתוכננת ארוכה מידי, הוא עצמו לא אכל מזה שנים רבות 45 דקות, ביום עבודה רגיל, ולכן יקצר את ההפסקה. שמחתי. ממילא אני צריכה לצאת מוקדם יותר.

דמוגרפיה: שמתי לב שיש רוב של נשים (4) בין הרופאים שהופיעו (7 סה"כ). כלומר, שינוי דרמטי מאז הייתי ילדה ונערה, שאז מספר הרופאות היה נדיר ביותר. מהכיתה שלי יצאו רופאים רבים (מגמה ביולוגית) ואף לא רופאה אחת (אבל שתי לבורנטיות ומורה אחת לביולוגיה). שמחתי גם על זה. לחלק (3) היה מבטא זר: רוסי, רומני. ושוב שמחתי. מעבר לכל הביקורות שיש לנו על ישראל, אין ספק שאנחנו חברה קולטת עליה. וגם: איכות העליה שלנו – טובה מאד. את אחת הרופאות זיהיתי משרותי בחיל הים (פרופ' עינת אבן ספיר). שתינו שרתנו בבה"ד בתפקידים מקצועיים. היא הייתה רופאה ומיוחדת מאד. עסקה גם בצלילה, תזזיתית משהו, חברהמנית.  מתאימה לחיל. כשעזבה את האולם החלפנו כמה מילים (וואו, איך עברו כמעט שלושים שנה… כן… ומה את עושה בכנס?… גם אני… גם את במבורכות?… כן, גם אני…).

חלק ב':

הדוברים עלו וכל אחד מהם דיבר כ-עשרים דקות. הסדר המופתי נשמר. להלן חלק קטן מאד מתוך מה שנאמר:

1. טיפולים ביולוגיים חדשים כגון, אוסטין, שמיועדת לחולים בסרטן המעי, הופכים להיות גם חלק מהטיפול בנשים שחלו בסרטן שד. למרות תופעות הלוואי (מעלה לחץ דם, מוריד את התפקוד הלבבי), מגדיל את ההישרדות של נשים (ד"ר נאורה יעל חושן). בעיקרון הוא מונע ייצור של כלי דם חדשים, שגידולים סרטניים כל כך זקוקים להם.

2. מבין הנשים שחלו, אצל שליש יש הישנות, ושליש ימותו מסרטן שד. שתי בדיקות נותנות את האפשרות להחליט על הטיפול הרצוי: אונקוטייפ וממפרינט (ד"ר אירנה זיבליוק). נשים שיש להן סיכוי נמוך לקבל את המחלה שוב (ללא קשר לגיל או למנופאוזה), לא תקבלנה טיפול כימותרפי בעקבות הבדיקה. בעבר, נשים רבות כאלה – כן קיבלו. עניין זה מאפשר לטפל בנשים בצורה יותר מדויקת, בהתאם ל"תעודת הזיהוי" הספציפית של כל אחת מהן.

3. כיום נמצאת בשלבי פיתוח מתקדם, בדיקת דם (CTC), שמאפשרת זיהוי תאים סרטניים והערכת כמותם. הבדיקה הזו שהיא פשוטה מאד לביצוע, מספקת מידע משמעותי, ניבוי של משך חיים תוך הישענות על בסיס גנטי. לבדיקה ערך פרוגנוסטי רב (פרופ' אילן רון).

4. 80% מהחזרות של המחלה הן במקום שהיה גידול בעבר, וקרוב אליו. היום מנסים ככל הניתן למקד את ההקרנות ולהעמיק אותן במקומות הנכונים, בעוד שבעבר כיסוי שטחים רבים ויצרו בעיות גדולות נוספות (ד"ר דיאנה מצ'בסקי).

5. Pet CT  ו-CT, כמו גם בדיקות אחרות, אינן עוזרות תמיד. בחלק מהמקרים אין בכלל צורך בהן. רופאים רושמים אותן בלי לדעת בדיוק מתי הן חשובות ולמי. המשמעות היא קבלת כמויות קרינה גדולות – ללא צורך.  לפעמים יש כפל בדיקות. למשל, מיפוי עצמות – אין בו צורך אחרי Pet CT. הבדיקה הנכונה כדי לראות הישנות היא כנראה MRI (פרופ' עינת אבן ספיר), ועוד ועוד.

6. תפריטי מזון מערביים (כולל ג'אנק פוד), דיכאון ובידוד חברתי – מעודדים סרטן. תזונה ים תיכונית, ואו מזרחית: הודית/סינית, שמחה וחברה – מזרזים החלמה.

חלק ג':

ואז הגיעה זמנה של ארוחת הצהרים הקלה, לאחריה דיברה סכסולוגית, אבל – אני כבר הלכתי.

 

חלק ד':

מילה על שיווק: על השולחן מצאתי חומרים רבים שבית החולים וגם "אחת מתשע" השאירו לי ולנשים האחרות.  ומסתבר שיש מרפאה לייעוץ מיני שניתנת לכל מי שחלה בסרטן, חינם. וכמו כן נפתח מועדון (צרכנים) שנקרא Be Well, הוא מועדון שוחרי הבריאות של המרכז הרפואי. ההצטרפות אינה כרוכה בתשלום, היא מאפשרת עלון חודשי, מגזין תקופתי, כניסה לכנסים והרצאות, הנחות בטיפולים שניתנים במרכז, הטבות בבתי עסק, עדכונים הנוגעים לבריאות הילד ועוד. אפשר לצפות בכל אלה באתר: www.tasmc.org.il//bewell

חלק ה':

ומי אמר שבתי חולים לא נערכים היום לשינויים מתבקשים? מי אמר שבתי חולים לא תורמים לקהילה? אני הייתי ונתרמתי. וכמוני היו רבות אחרות. הייתי אומרת שזהו סוג שיווק שאני מאד אוהבת.

9 תגובות to “עוד על הכנס באיכילוב, בנושא טיפול ותמיכה בנשים שחלו בסרטן שד”

  1. Zvika Roll Says:

    חלק ה' דיבר אלי במיוחד…בית החולים הזה הוא לקוח שלי, והעדות שלך הייתה מאוד חשובה, הפעם דווקא מהפן המקצועי ולא רק האישי. שוב מסתבר שכשיש אסטרטגיה ומיישמים אותה בקפידה…משום מה זה עובד. תודה.

  2. benziv Says:

    דיווחתי בקיצור נמרץ, אפשר היה להרחיב, אבל שורה תחתונה – מה שנכתב.
    וכן, הרי אנחנו יודעים, שכשיש איסטרטגיה נכונה/מתאימה ומיישמים – בד"כ יש הצלחה.

  3. יהודית Says:

    אני מאד שמחה לקרוא את הדברים האלה
    איכשהו זה נוגע לי ישירות (כמו לכולנו כנראה) גיסתי…
    וכעת אני מבינה דברים הרבה יותר טוב

    תודה מחובקת לך

  4. shukikatz Says:

    עברתי תהליך דומה – גם הוא מכבד ואיכותי, במכון לשיקום הלב באיכילוב. נדמה לי שהוא ממש ליד אותו אודיטוריום. מדגיש מאד את המהפך החשיבתי שעבר מקצוע הרפואה ביחס לפציינטים. נכון, לא בכל מרפאה ולא כל רופא, אבל כשנוגעים בזה , מרגישים נפלא בלי כל קשר לעצם הטיפול ומשמעויותיו. אני מניח שכל הצוות שנכח וארגן, והרצה, יכול היה לעשות דברים אחרים באותו זמן. להיות בבית, או בים, או אולי להרצות בכנס לרופאים מומחים… והנה משקיעים כל כך הרבה בפעילות מול ה "שוק" , עם הקהילה. זה יפה וכל כך נכון.

  5. benziv Says:

    נכון, זה נוגע לכל אחד מאיתנו, ככה או ככה, היום או מחר, וזה כמובן גם מה שמפחיד לעיתים מאד.
    וכן, בתי החולים עוברים מהפך, חושבים הרבה יותר "לקוח", ויחשבו עוד יותר, אחרת לא ישרדו.
    פרופ' ענבר, ששעת עבודה שלו שווה הרבה מאד איכות וכמובן גם כסף, וכל הצוות שלו – מסר את תרומתו בנפש חפצה.
    עוד דבר שאמר, ופחות אהבתי – היה שבתי החולים הגדולים (בהקשר ספציפי הזכיר את רמב"ם, תל השומר וכמובן איכילוב), יכולים לספק יותר ידע חדש מבתי חולים קטנים שבהם היחס הוא אולי יותר אישי, אבל הידע קטן יותר.
    נדמה לי שפה הוא צריך ללמוד.
    אני רוצה גם ידע וגם יחס אישי. ואני יכולה לראות מצב שאני בוחרת דווקא ביחס אישי. לפעמים עם שילוב ידע שאני קונה באופן אחר.

    והעיקר – אולי לא נזדקק..?

  6. גבי דרורי Says:

    אני רוצה להעיד ,עדות אישית,שפרופ' עינבר כנראה צודק.
    היינו בחודש האחרון הן באיכילוב והן באסותא.
    [בגלל שהפרופ' עובד פרטי באסותא]
    בשניהם היחס טוב ואישי –
    במיוחד כשיוצרים קשר טוב עם הצוות.
    כן,בשירות יש שני צדדים שיוצרים את האיכות.
    המקצועיות והתקתוק על פי נוהלים
    עובדים יותר טוב באיכילוב.
    הבעיה העיקרית באיכילוב קשורה בעומס,
    כי לא התגברו עדיין על הלחצים המשתנים
    מרגע לרגע בחדר המיון.
    כאן עובדים במשמרות של 24 + שעות
    כאן צריך להשגיח :
    א.שיגיעו לחולה.
    ב.שלא יעשו שגיאות.

  7. benziv Says:

    צביקה!
    יש לך עוד עבודה…

  8. יהודית Says:

    ואני יכולה להגיד שבתור מי שגרה בפריפריה שזה מאד מדאיג אותי שאיכות הטיפול ורמת הידע קשורה איכשהו גם לאיפה אתה גר.
    אנחנו כבר יודעים את זה שפרירפריה מתים יותר באחוזים ביחס למרכז בגלל זמינות השירות וטיב השירות, וכעת גם עניין הידע…
    ממש מדאיג

  9. benziv Says:

    זה נכון מאד, וגם עצוב, וכאן המקום של הממשלה להתערב, כמו למשל מיקום של בי"ס לרפואה, ליד בי"ח, פיתוח מוקדי ידע מיוחדים ועוד עניינים שאינם מביאים בהכרח רווח, כי אם הכל רווח – יותר קל להקים בי"ח ומרכז ידע בהרצליה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: