הרהורי הבוקר של אזרחית ותיקה

עכשיו שכבר יש בידי תעודה חתומה בידי השר לענייני גימלאים (ולכבודה אני פותחת קטגוריה חדשה), עולים בי כמה הרהורים, שעניינם אני. להלן כמה מהם:

1. כמה להתאמץ? הייתי רוצה לתת יותר מקום לעצלות שלי. יש לי חלק כזה. נזפתי בו הרבה במשך השנים. אולי הגיע הזמן לאפשר דיאלוג מכבד יותר?

2. כמה להתעמת עם מי שאני ומה שאני? רגע פרוידיאני/דינמי: כן, יש לי את הצל שלי (יונג דיבר עליו מזמן), לחלקו אני לא מודעת, חלק עולה וצץ ומיד מגורש. אולי הגיע הזמן לאפשר לצל לזוז טיפה לקדמת הבמה. ממילא הסופר אגו שלי כל כך מפותח, שדי קשה להאמין שהמקום שיתפוס יהיה גדול.

3. כמה להשתפר? אחת הסיסמאות של ה- TQM: שיפור מתמיד. נדמה לי שהפנמתי את העיקרון הזה. יותר מידי. אני מתענגת על השיפור. הגוף שלי מלמד אותי שיעור חשוב מאד: אי אפשר להשתפר כל הזמן. איך אני מאפשרת לעצמי והאם אני מאפשרת לעצמי שלא להשתפר? אולי זה השיפור שאני צריכה? אולי.

4. איך לחלק את הזמן שלי? התחרות על הזמן גדולה. עכשיו שאני יודעת שזמני הולך ומתקצר, סיימתי כשני שלישים מחיי, והסוף הוא כבר מעבר לפינה, אני חושבת על הזמן שנותר ויותר מזה: מה חשוב באמת באעשה? והתוצאה של החשיבה הזו? אני מנהלת את הזמן כמו בימים שעוד היה לי הרבה מאד זמן.

5. במה ובמי להשקיע יותר? בנכדים שלי – כולם? בחלקם? בבן הזוג שלי? בבנות שלי? בעצמי? במשפחה המורחבת שלי? בחברה הישראלית? בעבודה? בעיר שבה אני גרה? באוכלוסית מצוקה שעל ידי? בנשים שחלו בסרטן שד? בתלמידים שמעבר לים? אם זה נראה מפוזר/מגלומני/לא ממוקד – או קי, מי אמר שיותר קל להחליט היום על המסלול?

ורק שלא תבואנה הצעות כמו: קבעי לך יעד ולכי עליו.

6. איך להוריד מעצמי את מה שאני לא סובלת? זה קשה מאד. אבל זה מאבק מתמיד שלי, והאמת היא שלפי דעתי די הצלחתי במאבק הזה.

7. איך לשפר את איכות החיים שלי? חשוב מאד. איכות החיים שלי טובה, לדעתי. אפילו טובה מאד. צריך רק לשמר.

8. איך לשמור על הכסף שלי? איך להגדיל אותו? זה ממש לא פשוט. תמיד חשבתי שיש משהו משחית בכסף. אולי אלה השורשים הסוציאליסטיים שלי, אולי אלה האמונות שרכשתי לעצמי בגלל שידעתי שאני לא בן אדם של כסף. לא רדפתי אחריו בשום צורה. הקפדתי לא להיות מנוצלת (לא תמיד הצלחתי), אבל לא מעבר לזה. גיבשתי לעצמי אידיולוגיה של ילדת פרחים משנות השישים, וחייתי כך שנים רבות. יש לזה משמעות היום. למזלי, היה בי חלק קטן, בתוך עצמי, שבכל זאת שמר עלי ודאג למינימום. מה שגיליתי בצורה חד משמעית שכדי לשמור על איכות חיים טובה לעת זקנה: צריך כסף.

9. איך לטפח את הבריאות שלי? טוב, זה ברור. בלי זה אין כלום. כלום. כלום. וזה בעצם צריך להיות מספר 1. אבל כיוון שהחלטתי לנסות ולהשתפר פחות, אני שומרת על המיקום שניתן באופן ספונטני – 9.

10. איך להישאר מחוברת ולא להתייתר? אחד הדברים הכי עצובים שאני רואה הוא ההתייתרות. הרגע שאני עצמי/אתה/הוא – כבר לא רוצה כלום. אני עוברת ליד גנים ציבוריים לעיתים ורואה שם את הזקנים, יושבים על הספסל, הבעת פניהם אטומה משהו (אולי בגלל פרקינסון ואולי סתם כך), לידם, בתוך ים של מטפלות (פיליפיניות , עולות חדשות ו/או ותיקות מרוסיה ועוד), יושבים מטופלים אחרים, ילדים רצים, השפה זרה – והניתוק – טוטאלי. הם כמובן, לא חיים אולי רע, אבל אני מעדיפה שלא לחיות כך – אם אפשר. ואולי זה מתנשא מידי. אולי יהיה גורלי כגורל כל אחד מהם, ואולי זה החלום הרטוב של כולנו – להאריך חיים ולזכות בהרבה שנים של מיותרות? האמת – לא נראה לי שזה החלום שלי – אבל אולי אני לא יודעת. בינתיים החלומות שלי אחרים.

זהו להיום, אני צריכה לצאת לעוד יום של צעידה.

4 תגובות to “הרהורי הבוקר של אזרחית ותיקה”

  1. שוקי Says:

    בוקר טוב אתי'לה. רצינו לעבוד כזוג באימון המוקיר אז אפשר גם כאן. התשובות לשאלותיך המלומדות נעוצות בתהליך האימון המוקיר שעל עקרונותיו הרצית בכשרון רב רק לפני פוסטים אחדים. לחלום את חלום העתיד בהווה…לרדת מהאמירות הגדולות שבשלושת הסעיפים הראשונים ומהחלק הדכאוני שבאמירה 10 (החלק של להתייתר – להשאר עם המחוברות) ומהסוף שכבר מעבר לפינה…. ולחלום את כל שאר הדברים בצורה קונקרטית. איך זה נראה ומרגיש : על פי החלום שלך, איך הזמן שלך מחולק, וכמה כסף יש, ומה הורדת מעליך שאת לא אוהבת? ואחר כך להביא את חלום העתיד להווה – כשאת חיה בהווה את החלום שלך , במה זה שונה ממה שאת עושה היום ? ולתכנן את הדרך לשם ולצאת לדרך – בצעדים מדודים…בעניין הכסף – אשמח לסייע ולהסתייע, וגם בתהליך …שימי לב שנעניתי לבקשתך ולא הצעתי לך לקבוע לעצמך יעדים.

  2. benziv Says:

    שוקילה!
    חזרתי מההליכה, ומצאתי אותך על המסך:

    אתה נפלא שלא הצעת לי לקבוע יעדים. חסר היה לך. הייתי מפסיקה לדבר איתך לשבוע אחד שלם! וגם היינו כותבים על זה בקבוצת הכתיבה שלנו.

    בעניין החלק העשירי – אין מה לעשות זה חלק מהחיים, ואם תבקר בגנים – תראה אותו.

    כמובן שאפשר להסתכל על הדברים בצורה לגמרי אחרת, הרבה יותר מוקירה, כמו למשל: "איזה מפגש בין תרבותי מעניין מתקיים בין הזקנים השותקים לפיליפיניות העליזות וכמה נחמד שאחת מהן קמה פתאום לעבר כדור שהתגלגל וזורקת אותו באויר ושלושה קטנטנים זהובים של עולה חדשה מרוסיה צועקים אליה ברוסית ולמרבית הפלא – היא גם עונה להם ברוסית שבורה שנשמעת יותר פיליפינית… עולם בלתי צפוי לחלוטין מתגלה להולכים ברח' בן יהודה, בדרך לקופ"ח. והזקנים, הרי כבר אמרו את כל שניתן להגיד ולכן, יפה שהם יכולים להרשות לעצמם את מה שהחסירו כשרצו אחרי הפרנסה: התבוננות החוצה ופנימה, והרבה הרהורים על מה שהיה ואיך שהיה" וכו'.

    החיסרון של הגישה המוקירה הוא עיסוק יתר רק בצד החיובי ולכל מטבע יש שני צדדים. בחברה הישראלית לעומת זה – לכל מטבע יש צד אחד, ולכן הגישה המוקירה כל כך חשובה.

    בנוסף, יפה שהסבת את תשומת ליבי לגדלות של האמירות הראשונות, איכשהו הן מעסיקות אותי. בשבילי הן מופרטות עד כדי חלקים קטנטנים. ואני יכולה להביא את חלקיקיהן ואת השלם שלהן – כאחד, ובהחלט גם להסתייע ברעיונות ותמיהות של אחרים. ועכשיו אני פתאום נזכרת ב"בשבח הבטלה" של ראסל. אהבתי את הספר מאד, וכנראה גם אחרים, כי הוא נעלם לי מהמדף כבר לפני שנים. ואת הספר הזה בניגוד לאחרים, לא הייתי נותנת מרצוני החופשי אלא להשאלה שהפכה כנראה להיות מה שהיא – העלמות טוטאלית.

    כיוון שאני חולמת אובססיבית – הרי מחר יש יום חדש.

    ובעניין פרויקטים משותפים – הדרך ארוכה היא ורבה, הדרך ארוכה ומלאת הדר, וכדאי להמשיך בה.
    חיבוק.

  3. גבי דרורי Says:

    הרגשתי לא נוח להיכנס לדיאלוג המיוחד כל כך בינכם,אבל,
    התרגיל של הפיכת ההתקדמות בגיל והמשמעויות הנובעות ממנו
    לגבי המשך ההתנהלות שאתי נתחה אותו כמדריך של 10 "עצות"
    מצא חן בעיני.
    רק אתמול היה לנו דיון ,עקב המודרניזציה,על הערך המוסף
    של מפעל שממש "מתייתר"יום יום יותר[מושג יפה, אתי].

    אבל אתי , אני לגבי החיים ,נמנע מלהיכנס- ולא רק לגבי תכנון יעדים,
    לסדר,משמעת,תכנון,או כל שבלונה אחרת.
    זה לא בגלל הגיל זו תפיסת עולם.
    כשמילה התחילה ללמוד חינוך הסכמנו שלא מכניסים
    פסיכולוגיה הבייתה -כי "וזה ידוע"הילדים של הפסיכולוגים מתוסבכים.
    אני חושב שזה הצליח לנו.

  4. benziv Says:

    אין בעיה להיכנס בינינו, זה ממש בסדר, מצידי.

    ההתתייתרות – היא מושג ששמעתי כבר, אין לי בעלות עליו. אין לי מושג אם זה בברכת הכהנים הגדולים של השפה, או בלעדיהם.

    נדמה לי שההקשר היה קשור לגיל, ודובר על התיתרות של אנשים מבוגרים שלאט לאט מגלים שלא צריך אותם. עכשיו, ממש נדמה לי שהייתה רשימה מצוינת על זה בהארץ, נכתבה ע"י אריאל הירשפלד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: