מיומנה של סבתא בעצימות גבוהה 1

נגמר עוד שלב: ילדתי בת הארבעים וטיפה וחתני, חזרו ארצה עם מתנות רבות לילדים, ואילו אני פיניתי את ביתם המרווח וחזרתי הביתה.

ממש בימים האלה למדתי כמה קשה להיות משלבת: בין קריירה למשפחה. ובעצם, רוב הזמן נחלה הקריירה כישלון, אם כי היו לי שלושה חצאי ימים של … התגנבות חזרה לעבודה שאני כל כך אוהבת.

לדעתי, מעולם לא היה משהו שהיה חשוב בחיי יותר מהמשפחה. לדעתי גם לא יכולתי להתקיים ועדיין קשה לי – ללא קריירה. למזלי, נולדתי בזמן הנכון ויכולתי רוב הזמן – לשלב עם מחירים לפה ולשם.

וממש בימים אלה נזכרתי איך זה היה אז, וחזרתי למלא תפקיד משמעותי מהרגיל בבית שבו גדלים 3 צאצאים בין הגילים 12-2. מה אומר ומה אדבר, יש לי כמה מסקנות חשובות:

א. הקונפליקט בין קריירה ומשפחה – אף פעם לא הסתיים בשבילי. הוא נמשך בעצימות נמוכה בדרך כלל ובפיקים של עצימות גבוהה. עכשיו חזרתי לכמה ימי עצימות נמוכה.

ב. מיומנויות שרוכשים פעם אחת, יכולות להופיע שוב כשצריך אותן. כגון: לרחוץ את הכלבה, לרחוץ את ה"קטן" ללא הכנסה של סבון לעיניים, לספר את הסיפור הנכון – במקום הנכון, לקיים מניפולציות קטנות כדי להשיג נוחות, להרים קול כדי להשיג קצת יותר משמעת, להשתתף בבחירת החרוזים הנכונים כדי להכין עגילים, לעזור בהדבקות, לקפל המון כביסה ועוד.

ג. הכרות מעמיקה: הדרך להכיר את הנכדים היא לחיות איתם, לצחוק איתם, לכעוס עליהם, לראות אותם כשהם חוזרים הביתה מחברה או מקייטנה, להשקים אותם בבוקר עם שוקו או ענבים, ולנחם אותם כשהם מתגעגעים. בשביל זה נברא העולם עם חגים וחופשת קיץ.

ד. שפיות: הדרך לשמור על הזהות האישית שלי וכן על השפיות – היא למצוא את הגיחות החוצה, לעולם הגדול וכך קרה שגם לימדתי היום, גם יצאתי לכנס אחד ביום שלישי (עוד ידווח), וגם הסתלקתי הביתה לחצי יום אחד ועבדתי על המחשב.

ה. כפייתיות: מאד קשה לשמור על הרגלים קבועים, כולל כאלה שנחוצים לבריאות (למשל: להתעמל, לקחת את הכדורים בזמן), כי תמיד יש משהו וכשאין – אני רק רוצה לישון. קשה גם לשמור על קשר עם העולם כי תמיד במקום לראות את החדשות חשוב יותר שהילדון יראה את תוכנית ה"baby" שלו.

ו. מטאפורות: זו ההזדמנות לחדש את המלאי. הנה, כשאחת הסטודנטיות אמרה שקשה לה עם הגז והברקסים בארגון, ראיתי מיד בעיני רוחי את הנכד שלי שנהנה מאד מהבמפרים שבדרך (ואומר: סבתא אתי, יותר חזק!), אלה שמכריחים אותי להאט וללחוץ על הברקס, ולאחריהם להתקדם קצת עם הגז. מכאן ועד לשיחה על הדרכים שבהן נוסע/ת היועץ/ת הארגוני/ת, האוטוסטראדה ודרכי העפר – הדרך קצרה מאד.

ז. עבודה ייעוצית: ובמקרים נדירים אני גם מתבקשת להיות היועצת שלהם לענייני קונפליקטים, קניית תיקים או משהו אחר.

לסיכום: שמחתי להיות ושמחתי לחזור. שמחתי ששרדתי ושמחתי שהם שרדו. שמחתי עוד יותר כשיכולתי לדווח לביתי שלא היו שום בעיות ובמיוחד לא עם ה"קטן". שמחתי מאד לקבל ממנה את החיבוק הכי טוב שקיבלתי השנה!

הלילה אחזור למיטה שלי שנטשתי לפני שבוע, זו שבדיוק ערוכה לפי רצוני ונוחותי, ואתחיל להתכונן לביקור של נכד אחר, ביום שני הקרוב, שעומד להתחרות בוינגיט (שחיה לאליפות הארץ).

מחכה לי כמעט שבוע שלם איתו: בבוקר אסיע אותו לשם ובשאר היום אהיה פנויה. בערב אאסוף אותו ונלך למסעדה, כנראה. ואולי אצליח לשכנע אותו לעבור קורס בישול בבית. נראה.

עדין מחכה לי הנסיעה לתורכיה, לעבודה. בסוף הקיץ והחגים יחזרו החיים שלי למסלול אחר, בעצימות סבתאית נמוכה.

2 תגובות to “מיומנה של סבתא בעצימות גבוהה 1”

  1. גבי דרורי Says:

    בעסקי הסבתאות אני איתך –
    יותר הזדהות [סימן שיוויון=] אפילו מאמפטיה.
    ותארי לך שמילה עושה הרבה יותר ואני רק המשלים.

  2. benziv Says:

    וכל הכבוד לך שאתה משלים. יש כאלה – שלא.
    אני מאד אוהבת להיות סבתא, ועוד יותר אהבתי להיות אימא ולטפח ולגדל ולגנן. ברור לי היום שזה חלק חזק מאד בי, אולי בגלל ההיסטוריה האישית שלי. ברגע שאני אימא לאחרים, אני קצת מתגברת על היעדרות ו/או פגיעה של אימהות שאני חויתי כילדה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: