על הא ודא, ובעיקר על אדום

הצבע אדום מזכיר לי את רונית מטלון. לא בגלל שנהגה לתבל את לבושה השחור בכתמי אדום, אלא בגלל שבין הנושאים שנתנה לנו לכתוב עליהם, היה למשל: כחול. סתם, שם של צבע. וכשהתלמידים כתבו על כחול, היו כל מיני כחולים שיצאו תחת ידם, החל מכחול של שמים, וגמור בכחול של סרטים מאד מסויימים.

היום קמתי במצב רוח של אדום.

זה התחיל אולי מזה שב05:30, נראה היה לי שבצבע האור שמגיח מהחלון יש יותר אדום מלבן, ונמשך בעיתון הארץ ('ארוחת בוקר עם פיסיקאים'), שהעביר לי את סיפורה של קבוצה מרתקת של מדענים עולים ומבוגרים, שנפגשים אחת לחודש, לומדים, מלמדים זה את זה, וכותבים מאמרים שמתפרסמים בעיתונים מדעיים יוקרתיים.

חלק משמותיהם (קרל שטיבלמן, למשל שנקרא על שמו של מרכס) של אותם מדענים מעיד על ההיסטוריה האדומה של בריה"מ, ומגלה שהוריהם היו קומוניסטים שנהו אחרי המהפכה ואחרי קרל מרכס. את עקבותיהם השאירו בבניהם וקעקעו אותם בשמם. הם היו כנראה אופטימיים וכך גם בניהם. סיפור מרתק על אנשים יחידים ועל קבוצה – שמצאה דרך להחכים ולעבוד ביחד ולמצוא את הדרך להמשיך, למרות האבטלה, למרות הקליטה, למרות אי ההבנה של המערכת שמסביב שיש כאן פוטנציאל אדיר ולא מנוצל.

כוחם זה של היחידים מאפשר לבני ה-90 שבהם, להגיע בתחבורה ציבורית, אחת לשבוע, למקום המפגש, ומאפשר לצעירים בני ה-70 פלוס לבטא את עצמם כאילו לא חוו משברים של עזיבה של בית, צבע ומעבר לארץ החמה של הכחול- לבן. כוחה של הקבוצה מאפשר לחלומות שלהם להתגשם.

 

אדום אחר לגמרי הוא האדום של שקיעת השמש. רק לעיתים רחוקות אני מחפשת אותו. נדמה לי שהפעם האחרונה שניתקלתי בו הייתה בהליכה לים עם אחד מנכדי. השמש הלכה ושקעה והתבוננו בה. ומאז לא חיפשתי אותה עוד. אולי אחפש אותה היום.

 

ועוד אדום אחר לגמרי הוא האדום של אותה אישה חרדית, שהשתתפה איתי בקבוצה של פסיכודרמה, אצל חנן שניר. אז הבנתי שהחצאית האדומה שעליה – מספרת סיפור. בקהילה שבה חייתה היה האדום צבע לא צנוע ועל כן אסור על בנות ישראל שכמותה. מרדנית הייתה, וחנן ידע. אני למדתי להסתכל על צבעים באותה סדנא – אחרת לגמרי. ועוד למדתי להסתכל על צבעים בסדנא של טוויסטוק, בהנחיית גוטמן, מצרפת. היה זה דווקא הלבן שמשך את עיניו והוא אמר משפט פרובוקטיבי כגון: 'היום כל הנשים באו לבן, מה שמעיד על זה שכולן רוצות להתחתן איתי'. הוא לא צחק. גם אני לא. הייתי המומה, אבל גם הוא לימד אותי להסתכל על צבעים בקבוצה.

היום אני נוהגת להיכנס לקבוצה ולראות שהרוב לבשו כך או כך, ויש שאני אומרת על זה משהו, אבל לעולם לא בפרשנות, אלא רק בציון עובדה. כמו למשל: 'אני רואה שלכל אחד מהמשתתפים יש פריט אחד שחור'.  אפשר אפילו לפתח את זה למשהו כגון: 'האם אפשר לבקש מכם לספר את תולדות הפריט השחור?', ואולי התערבות אחרת.

אבל בחזרה לאדום: אדום היה הצבע שהיה אהוב על אימי החורג, דינה, והיא הלבישה אותי בחצאיות אדומות, סרטים אדומים בראש ועוד. אולי זאת הסיבה ששנים לא לבשתי אדום. אבל היום, המצב שונה. נכון לעכשיו אפשר לסכם חלק מפרטי הלבוש שלי באדום כ: משקפים, מכנסיים, חצאית וסנדלים. אני אוהבת לערב את האדום, פה ושם בתוך ים השחור שאני לובשת לאחרונה.

השעה כבר 06:45. פגישת עבודה ראשונה שלי מתחילה ב-07:30, ואני צריכה לנהוג לשם כ-40 דקות. עוד לא שתיתי, עוד לא אכלתי. עכשיו עלי להיפרד מהאדום שעל המסך הזה, לנעול את הסנדלים האדומות, להניח מחרוזת צבעונית על החולצה בלבן, ליישר את המכנסיים שצבען זהה, ולצאת לדרך.

היה זה סיור על אדום, אדום קומוניסטי, אדום של שמש, אדום של קבוצות, אדום של אימא ואדום של ארון בגדים. ויש הרבה ועוד.

4 תגובות to “על הא ודא, ובעיקר על אדום”

  1. יהודית Says:

    אני אוהבת אדום
    אני זוכרת את האדומים שלך מסדנת הגשלטלט בשנה שעברה
    תודה על סיור הבוקר

  2. benziv Says:

    תודה לך שבאת איתי לסיור הבוקר.
    ותודה שזכרת את הסדנא של השנה שעברה.

    דוסט, שהיה איתנו אז, נמצא עפ"י החדשות בעיר שגם היא נצבעה אתמול באדום – איסטנבול. בהמשך אברר אם לו ולחברי – שלום.

    אני רצה לפגישה הבאה, בבית קפה ברשפון.
    שיהיה יום טוב!

  3. גבי דרורי Says:

    מה זה אומר שהשמנים הולכים בהמלצת כול העולם בשחור
    כי זה מרזה.

  4. benziv Says:

    לא יודעת אם זה באמת מרזה. מה שבטוח – שזה נדראה יותר טוב ומצייר פחות פרטי גוף שאין צורך לצייר. אבל הדגש כאן היה על אדום. איפה האדום שלך?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: