בודהיזם ולא מתאכזב לעולם

מאמר זה כתב דני גימשי (ראש חטיבת הקרימינולוגיה, במסלול האקדמי של המכללה למנהל בראשון) ב'כוורת'.

לא אכנס לפרטיו, כיוון שתוכלו לקרוא אותו (קיבלתי אותו כמנויה של הארץ, אפשר לקנות אותו ב-20 ש"ח, והוא יוצא במסלול האקדמי של המכללה למנהל בראשון לציון), אבל אני רוצה להדגיש כמה נקודות שלפי הכותב – יכולים לצמצם את האכזבה שלנו:

1. הגברת המכוונות לאחריות אישית. לא להיות מריונטות המונעות ע"י אחרים.

2. אימוץ ראיית פנים-חוץ: צמצום השפעת העצמי, ומציאת פריזמת הסתכלות שמונעת ראיית העצמי במקום ראשון. לא יהיו אז הגדים כגון: אני רוצה, אני שואף, אני פוחד, אלא שאלות והיגדים כמו: כיצד? מופלא, האם? אתם וכו'.

3. הגברת האוטנטיות: החיים המודרניים מאבדים את היכולת להיות אוטנטי, חשוב לחתור ולהשיג את זה.

4. שחרור מקביעות ויציבות: כיוון שהן אשליות. בעולם הכל זמני וארעי, הכל בשינוי מתמיד. הבנה כזו תביא להקטנת האכזבה גם היא.

5. אימוץ הדיאלוג הבובריאני – חזרה למה שכבר כתבבתי על ה'אני-אתה' לעומת יחסי 'אני-לז'.

6. הגברת הרוחניות על חשבון הגשמיות. נסיקה לגבהים רוחניים מקטינה את האכזבה.

 

המשפט האחרון שלו (ר' נחמן מברסלס) הוא ש '…אין דבר מושלם יותר מלב שבור..' . 

 

איכשהו נדמה לי שלי אישית הכי קל להשלים עם העובדה שהכל זמני, ולא קבוע. אולי כרגע הכי קשה לי – להגביר את האוטנטיות. לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל ההרגלים והאי ידיעה איך לעשות את זה. אבל, זהו אתגר בשבילי.