בלדה למטאטאי רחובות

עוד בטרם השחר העיר, בשעה שישנתי את שנתי, יצא פיודור ריכטיכוב ליום עבודה נוסף. ברכב ישבו כבר חבריו, בהם בוריס ארנופולין ואחרים ששמם, לא מוכר במקומותינו. לכולם שמות שאני צריכה לקרוא פעמיים ולבדוק שלא כתבתי בשגיאות. לכולם היסטוריה שלא נכתבה ברובה כאן, של מלחמות ומאבקים ורעב ונצחונות.

'קצין של פעם, לא מבקש טובות', אמר אולי פיודור שהיה לפני שנים, קצין סוביטי ואחר כך פועל, וניקה את רחובותיה של אריאל, ואולי פתח תקווה, או ראש העין.

90 ש"ח ליום, הביא הוא וחבריו הביתה, והבטיח לאשתו – עוד מעט לחדול.

בקצה השני של העיר, פוחדת המשפחה שיבולע לה. בוריס מבירוביג'אן, שרת בחיל הים הרוסי. איש חזק היה, שכל את ביתו, וכשצריך היה יצא לעבוד, גם – עבור פרוטות. והן לא נרשמו כחוק, ורק עכשיו התגלה הסוד: בוריס גם הוא עבד עבור פרוטות.

שני אנשי צבא קשישים חיפשו כאן חיים, מעט פרנסה וקמצוץ גאווה, ובדרך מצאו את מותם. 

ועוד אחד היה שם, ועדיין לא זוהה.

לא, לא שילמו להם משכורת מינימום. עבור כל שנה משנות חייהם שילמו להם פחות. הרבה פחות.

ועכשיו גם הרגו אותם, במכונית ללא טסט, על כביש שש.

 

אזרחים ותיקים של מדינת ישראל לא נחו על זרי דפנה ויצאו ליום עבודה מלאי חיים. עכשיו נשאר לקבור את הגופות כיהודים מלאים או כיהודים חלקיים.

קשישים עולים, מי ידע חייכם? עכשיו אני יודעת את מותכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: