בחיפושים שלי באלבום, אני מוצאת כמה תמונות עם דורון עמיר. הנה אחת מהן, מועברת באופן לגמרי פיזי. מתאים לי שהיא מטושטשת קצת, כאילו אבק השנים מכסה את האירועים והאנשים.
דורון עמיר, באותם ימים מפקד הבה"ד, יושב שני משמאל. אני עומדת שניה מימין. האירוע: סיום קורס של פי"ם מכונה מחזור ט"ז, 28.4.86. אהבתי לעבוד עם קציני המכונה. היו טובים עם אנשים. היה קל יחסית איתם. המורכבות האנושית הייתה לחם חוקם בבטן הספינות. הראש היה פתוח למה שאנשים יכולים, יודעים, מרגישים.
מסתכלת וחושבת לעצמי שהיו זמנים. בולטת לי פתאום הנוכחות הנשית המאד צנועה. אישה אחת בין 13 גברים. האם אפשר שיום אחד תהיה אישה מפקדת הבה"ד הזה? אני מאמינה שכן, אבל עוד לא הגענו לשם.
הייתי שם עשר שנים, וזה היה מזמן.
שולחת עוד מבט: רואה את הזרועות של אלה שבשורה הראשונה שלובות: אצל רובם יד שמאל מעל יד ימין. רק אחד מהם מניח יד ימין על יד שמאל. כמה סמליות יש בתנועה הזו, הצבאית כל כך, וכמה סמליות יש בזה שאחד בכל זאת שילב ידיים אחרת. כל כך רגילים האנשים האלה למדים אחידים, לאורך השערות הנדרש ולצורת החזקת הידיים. שליטה היא שם המשחק.
ואילו בשורה העליונה, כל הידיים מאחור, אוחזות זו בזו מאחורי הגב. ואני, שלא ממש ידעתי את הכללים האלה, השתלבתי. ידעתי בלי ממש לדעת. הידיעה שאני כמעט מודעת לה, אבל לא ממש עד הסוף. המתבונן המדויק, יוכל אולי (אם כי, כמעט בטוח בעצם שלא) לראות את המשקפיים הגדולות שאני מרכיבה. כן, הייתי צריכה גם אני קצת חומרה, והשגתי אותה באמצעות המשקפיים – גם. או לפחות חשבתי שזה יכול לעזור…
היו ימים.
פתחתי את האלבום. עכשיו אני הולכת לסגור אותו. מחר הלוויה, בראש הנקרה.
אוגוסט 9, 2008 ב- 7:32 pm |
ההלויה מחרב1800 בבית העלמין בעין כרמל
אוגוסט 10, 2008 ב- 3:01 am |
קראתי הבוקר בהארץ שבקיבוץ עינת.
אוגוסט 10, 2008 ב- 6:18 am |
לא הצלחתי להגיב במקומו על הפוסט של הטרדות מיניות ולכן אני מצרף את תגובתי כאן.
אינני מבין מדוע ה"עליהום" על האוניברסיטאות ומדוע הן צריכות לשנות את תקנוניהן או להגן על סטודנטיות נפגעות.
אנחנו עוסקים בעבירות פליליות חמורות ביותר ולא בעבירות משמעת. מתפקידה של המשטרה לטפל בעבירות כאלה ולהביא את הנאשמים למשפט.
אם יימצא עבריין אשם – תצטרך האוניברסיטה לתת את דעתה בעניין.
האוניברסיטה איננה תחליף למשטרה ותקנון המוסד אינו במקום החוק הפלילי.
אוגוסט 11, 2008 ב- 8:50 pm |
חשבתי על זה שהיית אשה אחת בין כל כך הרהב קצינים
זה בטח לא היה מחזה נפוץ בתקופה ההיא
אוגוסט 12, 2008 ב- 3:07 am |
לא, לא היה מחזה נפוץ. במיוחד הרגשתי את זה בסיכומי קורסים גדולים, כמו סיכום קורס חובלים, שהשתתפו בו עשרות אנשים.