טוב שם טוב משמן טוב: סיפור על נועץ שלא רצה לשלם

ביעוץ הארגוני פוגשים כל מיני לקוחות, אבל בדרך כלל לא קורה שלקוחות לא משלמים, זה שמור לבעלי מקצוע אחרים.

אבל באותו היום, שכבר קרה מזמן, למדתי, שהכלל הזה יכול להיות מופר.

ומעשה שהיה כך היה:

קיבלתי הצעה לעבוד באחת מחברות ההיטק באזור. התלבשתי יפה כיאות לפגישה כזו, התייצבתי ובראשי הניסון, המילים הנכונות, והחוויות של העבר, וכל הידע.

המנכ"ל, הצעיר יחסית, עורר את סקרנותי. הייתה לו יכולת לעצור את המבט ולהתבונן. אהבתי את זה.

שמעתי מה הוא מבקש. הגשתי הצעה, שכללה מחיר, הכל בכתב.

התחלתי בעבודה שנמשכה כמה חודשים, סיימתי אותה לשביעות רצוני ולשביעות רצון אלה שעבדתי עימם באופן ישיר. וכמובן – הגשתי את החשבון.

הוא שלח לי צ'ק על סכום נמוך יותר ללא תוספת מילה.

צלצלתי אליו לברר – והוא אמר מה שאמר, ובכל מקרה לא רצה לשלם.

לי כידוע יש היסטוריה של מלחמה על הצדק, אבל רגע קודם חייגתי לחברתי המנוסה והמוערכת, יהודית הלוי ושאלתי לדעתה.

השיחה התנהלה בערך כך:

– תראי, כרגע הוא סתם אומר שזה לא הסכום שמגיע לך, נכון?

– נכון מאד, ויש לי הוכחות כתובות שזה כן הסכום.

– ואת רוצה לתבוע אותו, נכון?

– נכון. שישלם עם ריבית גם.

– ומה את חושבת שהוא יגיד בבית משפט? הרי הוא יצטרך להוכיח את צדקתו, נכון?

חשבתי רגע, יכולתי לראות איך הוא מספר שעבודתי לא הייתה טובה, ואיך הוא מביא כמה מהלקוחות שאומרים מה שהוא רוצה שיגידו וכו'.

– את יודעת, יהודית? אני מוותרת ותודה.

המקצוע דורש לראות קדימה וטוב שם טוב משמן טוב.

 

עברו ימים רבים. נסעתי במסגרת עבודתי כמה פעמים לארה"ב. באחד המקרים, שודרגתי למחלקה ראשונה, בגלל סיבות של חברת התעופה. באותה הטיסה, יצא יחד איתי מישהו שסיכמנו שנדבר במטוס וכך קרה שיצאתי מהמקום שבו ישבתי.

וראה זה פלא: מי עמד מולי כאילו חיכה לראות מי המכובדים שיושבים שם?

נכון ניחשתם: המנכ"ל ההוא.

הוא חיפש את העינים שלי, וכמובן שלא מצא. והוא המשיך והתבונן, והמשיך וחיפש את המבט באופן פעיל וללא מילים.

 

ראיתי בו אוויר. 

זו הייתה נקמתי.

 

איזה נקמה מתוקה!!