אלימות יהודית-ישראלית או שמא ישראלית-יהודית?

בבוקר, עוד היה קצת חשוך, והתארגנתי להליכה ברגל, כמו כמעט בכל בוקר אחר. הצצתי לרגע בעמוד הראשון של העיתון שהיה מונח בכניסה הביתה, ליד הדלת.

"אלימות המתנחלים גואה ושיטתית, אך הכוחות בגדה מעלימים  עין", אמרה הכותרת בהארץ וציטטה קציני משטרה, המבקרים את הקצינים והחיילים. נעצרתי.

הרגשתי ממש רע.

והכתבה המשיכה וסיפרה שיש אפילו מקרים שנראו שוטרים שמסובבים את הראש כדי להגיד "לא ראיתי".

 

התישבתי. מעוצבנת למדי. לא בא לי לצאת. בא לי לעצור ולצעוק. אבל אין על מי. והתחושה היא של אנרכיה הולכת וגוברת, ואיבוד שליטה.

מעבר להבנה שיש חוסר אונים גדול של השלטונות, שאלתי את עצמי: מה קרה לנו?

איפה כבוד האדם?

איפה "ואהבת לרעך כמוך"?

איפה "ואדם נברא בצלם"?

ומה נשאר?

ועד מתי?

ומה עוד ישאר?

ואיפה האחריות לזה: ביהדות שככה השתנתה? בישראליות שלשם התפתחה?

 

ממש מרגישה שלא רוצה להשתייך לחבורה זו, הפורעת חוק ואנושיות, וגם לא רוצה להיות חלק מאלה שמסבים את הראש כדי להגיד: לא ראיתי.

 

מתבישת. מתבישת. מתבישת.

וכשזה קורה ומתאפשר, נדמה לי שאין לנו במה להתגאות. גם לא בהישגים שלנו.

ישראל של היום אלימה מעין כמוה: גברים רוצחים נשים, מתנחלים תוקפים פלשתינאים, חולים תוקפים רופאים, נהגים תוקפים נהגים, מטפלות תוקפות קשישים, ואין שום סיבה נראית לעין – שהתוקפנות והאלימות לא תגברנה.

ואין מרפא.

מחלה חברתית חשוכת מרפא.

9 תגובות to “אלימות יהודית-ישראלית או שמא ישראלית-יהודית?”

  1. יהודית Says:

    גם אני מתביישת שכאלה הפכנו להיות.
    ואני פסימית כמוך.
    לא רואה מאין יבוא השינוי.
    אולי ציפי לבני..?

  2. benziv Says:

    יש לי חברים טובים, עודד ונירה, שהפכו את המאבק באלימות שלנו בשטחים למוקד לפעילות.
    אני רואה את זה בהקשר רחב יותר, ופחות מתמקדת במלחמה בזה.
    אולי הצורך לשמור על עצמי – עומד מאחורי זה, כמו גם התחושה שהשליטה שלי – מה זה מוגבלת!!! חוסר אונים.

  3. ODED EFRATI Says:

    אני גאה שכתבת את מה שהירגשת.
    היום בים ראינו איך האלימות ב"שטחים"(ביטוי מכובס להיתעמרות בבני אדם), מזמן לא נעצרה שם.
    שנים אנחנו יודעים שהלאומיות גנבה את התנ"ך, את היהדות ועכשיו את המדינה.
    מותר וצריך לבקר את עודף הלאומנות, גם אם נחשבים לאויב העם, ביטוי שבעצמו מגיע ממקומות חשוכים.
    ירי גז על מפגינים לא אלימים, שלא מוכנים שיקחו להם את כיבשת הרש, צריך לעורר צמרמורת.
    חובה ליקרוא את "נוטות החסד"

  4. benziv Says:

    ואני גאה בך.
    בכלל אני גאה באנשים שלא מסובבים את הראש ולוחמים כדי לשפר את החיים של אחרים ושל עצמם.
    והמלחמות יכולות להיות גם בעזרה לקשישים נזקקים, לאתיופים שלא שמים עליהם, לנשים מוכות, לחולים, ולשאר אוכלוסין שיד טובה, עוזרת, ומרימה – יכולה לשנות עבורם את העולם.

  5. ODED EFRATI Says:

    חיבים להפריד בין הרוע
    ל א ו מ נ ו ת
    ל א ו מ נ ו ת
    האם הסתכלנו בראי ושאלנו את עצמנו

    האם מגילת אסתר

    האם ההגדה של פסח

    שמשון הגיבור וכיבושי יהושוע

    כוללים קטעים גזעניים (זכור את אשר עשה לך עמלק, במשמעות העמוקה) אותם אני לא אלמד את ילדי

  6. גבי דרורי Says:

    ואהבת לרעך,….עין תחת עין,….עמלק,..טול קורה,…לא תרצח,…
    טוהר הנשק,…. הקם להורגך,…לא משאירים חבר,…
    לך ולזרעך נתתי,… והיגדת לבנך,..
    כל אחד מאיתנו גדל על ערכים ,ציוויים, סיפורים סותרים,
    אדיאליזציה של האידיאולוגיות…
    ורגשות… כל עוול מדליק אותנו ואנחנו חשים רחמים וכעס.
    כי אנחנו בני אדם
    ועוולות שעושים לנו מדליקים את יצר הנקמה,כי אנחנו בני אדם
    וכולנו רוצים – וכיתתו חרבותם לאתים….
    וכשמתפכחים,מגלים שהחוק הפסיכולוגי של- בעיני המסתכל,
    וחוקי התועלת הנלווים אליו הם המנצחים,
    הנפט ,השווקים,הבורסה ,הגיידמקים למיניהם
    ואותי הכי מרגיזים החרדים- שהם הגרעין הלאומני הרחב ביותר,
    כי תמיכתם במלחמות אינה מסכנת את ילדיהם ,
    המסתתרים בישיבה כשיש מלחמה.

  7. ODED EFRATI Says:

    נירה ואני עומדים לדין בבית משפט.
    ניסינו למנוע התעללות בפלשתינאים.
    כאן ועכשיו במדינת ישראל.
    השופט יושב תחת דגל כחול לבן.
    גם נציג התביעה והחוקר המשטרתי.
    זה לא אלגוריה ולא דמיוני.
    שיהיו לכולנו ימים טובים

  8. יהודית Says:

    קראתי היום בעיתון על האלימות של בני הנוער הנוסעים לקפרסין ולאיה נאפה והתביישתי. זה מה שאנחנו מראים בחוץ?
    שנ הלשנה הז נעשה יותר גרוע וכולם עומדים ומצקצקים בשפתיים ומפנים אצבע מאשימה לאוויר.. רק לא אל עצמם

  9. benziv Says:

    חזרה משדה התעופה. ראיתי את הכמעט אלימות – כל הזמן. איכשהו יש רתיחה. אולי דתית, אולי גאוגרפית, סתם רתיחה, רתיחה של קיץ, רתיחה של בדיקות בטחוניות, לא יודעת – אלימות כבושה וגם לא כל כך…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: