הרהורים על ארגונים מרוקני אנרגיות

אני יושבת מולה (וגם מול עצמי), ומבינה שיש ארגונים שיש להם נטיה יותר גדולה לרוקן את האנרגיות של העובדים בהם, ויש ארגונים שיודעים להחזיר אנרגיות לעובדים ולהטעין אותם מחדש.

ולפעמים עובר זמן עד שמגלים את זה, ועד שיש נכונות להודות ש"זהו, אין לי יותר אנרגיות לארגון הזה". כמעט בכל מפגש עם מנהלים ומנהלות עולה שאלת האנרגיות האישיות של הפרט, לעיתים יותר רחוקות שאלת האנרגיות של הארגון כולל המהות והאופן שבו הוא מטעין אותם בחזרה.

ארגון שלא משכיל להטעין את עובדיו באנרגיה הוא ארגון מנצל. ויש הרבה ארגונים כאלה.

לא מדובר במס שפתיים שהארגון משלם (במקרה הטוב) כשהוא אוסף את עובדיו פעם בשנה, ומציע להם סוכריה בדמות הופעה מרובת לייזרים, תודות לבני/בנות הזוג, ומופע אומנותי. גם לא מדובר על מס אחר כמו הטיול המשותף לחו"ל, מדובר על משהו לגמרי אחר. יומיומי. פשוט. מוקיר. מכיר. מזהה. מודה.

בסופו של יום מטעין, יוצא העובד ומרגיש שהוא שייך בשמחה לגוף גדול ממנו, שהוא בן אדם שלם יותר, שהוא שמח שסיים יום עבודה ומחר ישמח לחזור בבוקר.

בסופו של יום שואב אנרגיות ומנצל מרגיש העובד שלא ברור איך יאסוף את הכוחות לחזור מחר.

 

ועכשיו השאלה שעוברת לי בראש, האם זה המקרה שלה? האם הארגון שלה עושה לה את זה לה? האם היא עוזרת לו בכך? האם אפשר אחרת?

ואיך נראה לי הפתרון החיובי? איך הוא נראה לה?

ואלה רק חלק מהשאלות שעולות אצלי כשאני חושבת עליה.

אבל אני יוצאת עוד מעט לדרך – ואת הכיוון של ההתמודדות הנמשכת ואת התשובות – היא כבר תמצא.

6 תגובות to “הרהורים על ארגונים מרוקני אנרגיות”

  1. יהודית Says:

    יש ארגונים כאלה
    אפשר לזהות אותם לפי האקלים, האווירה, הקיטורים של האנשים
    זו עבודה מאד לא פשוטה לשנות את זה
    כי זה מתחיל מהמנהל, מההנהלה…

  2. גבי דרורי Says:

    יש ריקון הנובע מתחושה של איני יכול לקדם משהו
    או לתרום לשינוי משהו די הרבה זמן,במשרד הסעד ,בזמנו,
    העובדים הסוציאליים השתמשו במושג מעולם השחיקה-
    "אני מרגישה כמו לימון סחוט ,אין יותר מיץ"

    יש ריקון מקומי הנובע מבוס חלש שלא מסוגל לגבות,
    ויש שכל האירגון הוא כזה.

    יש ריקון אישי ,הנובע מתחושה "שאיני מממש את עצמי"

    והריקון הקשה והפחות מדובר- של אדם שאין לו למי לתת-
    כמו תחושת המיותרות ,שפוגשים אצל מובטלים לאורך זמן.

    עד כאן ההתרוקנות היא כאילו פאסיבית.

    אני פגשתי מקרה אקטיבי.

    חבורה של צעירים,סטודנטים לתואר שני שמימנו את לימודיהם
    בעבודה של שיווק ומכירה מבית לבית בחברה גדולה.
    הם עבדו בשעות הנוחות להם ולפי אחוזי הצלחה.

    כאנשים בתחילת החיים -במקצועות כלכלה ומנהל עסקים,
    העלו רעיונות לשיפור באזני המנהלים. התגובה שקיבלו:
    " אם לא מוצא חן בעיניכם הדלת פתוחה"
    התגובה הייתה הורדה ,בחצי אמיתי ,של כמות העיסקאות
    "לא רוצים ,לא צריך ,אני אעבוד רק לפי צרכי כסטודנט!!!

    באינטימיות של שיחת היעוץ האישית עם המנהל
    התברר לי שהבחור לא מודע "לשביתה האיטלקית"
    ולמשפט….. הדלת פתוחה!
    במקרה נכנסה הסמנכ"לית לחדר , והמנהל סיפר לה
    על הבעיה שעלתה- הרגשתי שהוא מחפש אישור לזה
    שזו לא המדיניות של החברה.
    התשובה שלה מלווה אותי כיועץ כבר שנים:

    " מי שלא מרוצה, הדלת פתוחה,יש הרבה מעוניינים בחוץ"

    לאיזון אני רוצה לספר ,שפעם הגיע אלי טייס ,אחרי פ"א עם
    בני פלד ז"ל ,מפקד חיל האוויר,עם דמעות תסכול ועלבון בעיניים
    [הייתי אז סוציולוג הבסיס] וסיפר שכתגובה לגילוי הלב שלו ,
    כשדיבר על דברים שצריך לשפר ועל שגיאות מערכתיות בחייל,
    בני פלד אמר לו ….. הדלת פתוחה.

    רק אחרי השיחה כשהגיע לתובנה שמה שנאמר לו ,זה בעצם:
    אתה קצין אל תבוא רק עם בעיות תבוא עם פתרונות-הוא יצא מאושש.

  3. benziv Says:

    וואוו!
    כנראה נסעתי בנושא שצריך לפתח ולטפח ואני שמחה שאתם מגיבים כאן. מעניין מה עוד זה יביא.
    "הארגון המרוקן", "הארגון המתיש", "הארגון האכזר", "הארגון הקר" – הרבה שמות שבאים לי פתאום.

  4. benziv Says:

    טעות: 'כנראה נגעתי' ולא כמו שכתבתי 'כנראה נסעתי'. אני אורזת, רבותי, רואים את זה…

  5. גבי דרורי Says:

    את נגעת, אני נסעתי ובלי מעצורים.
    נ.ב. תוסיפי הארגון חסר התקווה.

  6. יהודית Says:

    עוד אחד: הארגון השחוק/השחוק
    הארגון העייף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: