יש סיומים גדולים ויש סיומים קטנים. הנה, סיום קטן, עוד לא סיימנו את הכל, אבל כבר סיימנו יחידת עבודה אחת. וכאן באיסטנבול, כל פגישה היא חגיגה…
טונג'ה מצלם ולכן הוא לא בתמונה, אבל גם הוא חוגג. ואני מניחה שבעוד כמה ימים יראו את התמונה גם אחרים, עם הפרשנות שלו בעיתון שלו, למה שהיה ולאיך שהיה.
לא יודעת מה אתם רואים, אבל אני רואה את עצמי מוקפת, אני רואה שמחה, אני רואה אהבה, אני רואה עליצות, אני רואה 3 יהודים וכל השאר מוסלמים, שלושה גברים (אחד כאמור מצלם וגם אם הוא לא נראה – הוא שם), וכל השאר נשים. וזה נעים וטוב, וחם. והד"ר צ'ארליאן, כתמיד, קצת בצד…
ואני – כבר מתגעגעת…
החיים בארגונים 
אוגוסט 25, 2008 ב- 9:47 pm |
איזה יופי של אפרוחים סביבך
נחמד לרות שחזרת ונחמד לקרוא שוב מבחר של גוונים.
אוגוסט 26, 2008 ב- 9:04 am |
הם לא כל כך אפרוחים, הם מנהלים וכאלה ששוכרים אנשים כמונו לעבוד איתם.
גיליתי את יתרון הגיל. שלי, כמובן.
ספטמבר 1, 2008 ב- 6:52 am |
שלום לך.
את כל הזמן מזכירה שירים, סיפורים……יש יצירות ספרות ובניהם אפילו ספרות לילדים שאפשר למצוא בהם מן חוקי הגשטלט?
קט.אשמח גם אם תכתבי לי למייל
ספטמבר 1, 2008 ב- 8:05 am |
בפוסט הזה – לא הזכרתי…
אם כי הצילום הוא מסדנת גשטלט, והתמונה מדברת על אחת מתת הקבוצות שבה התקיימה "יחידת עבודה" אחת.