אכזריות הורית

כן, יש דבר כזה, "אכזריות הורית" . זה אולי מתגבר ואולי נפוץ יותר במצבי מצוקה שונים, אבל זה קיים תמיד. אחרת אי אפשר להסביר את הרצח של רוז.

רוז שדומה כל כך לסבא שלה, במבנה העיניים, נרצחה על ידו, כנראה. לא לפני שהוא ובת זוגו לחמו נגד אבי הילדה, שהוא בנו של הסבא ובעלה הראשון של האימא – כדי שתהיה עימם. סתם מלחמה, בשביל להטריד את האבא, ובוודאי שלא בשביל להושיע את רוז. שבויה. זה מה שהייתה. ובמלחמה הזו לא לוקחים שבויים. לכן הוצאה להורג. בדם קר. בדם רע. באכזריות.

כמו חיות. כמו האריה הזכר שהורג את הגורים של הלביאה שלו, כדי לזדווג ולהבטיח את זרעו. ובעצם יותר גרוע מחיות, כי החיות בנויות על האינסטינקטים ואין להם מוסר ומצפון (קיומם של אלה, היה מפריע להם להתקיים ולהישרד).

בניגוד לחיות, נרצחה רוז מתוך מודעות לפשע, ומתוך הבנה שיש גם אלטרנטיבה. אולי לא נוחה. אבל קיימת.

ולי, כעומדת מהצד לא נותר אלא להסתכל על האיש ולשאול – איך יכול היה? אני מתבוננת באימא ושואלת – מה היא ידעה? מה חלקה?, חושבת על כל אלה שימשיכו וישלמו את המחיר: הסבתות, הבנות של בני הזוג, האב, ואחרים בסביבה.

מפחיד. להיות ילד/ה אומר להיות תלוי/ה ברצון הטוב, ברמת המוסר ובמישהו שיאהב.

כנראה שאף אחד לא אהב את רוז, והאכזריות חיכתה לה בפינה.