ב-2007 הרווחתי יותר, אחרי תקופה שהרווחתי פחות.
קודם הודיעו לי ממס הכנסה שאני חייבת (הרבה כסף!), עכשיו מהביטוח הלאומי (גם הרבה כסף). רואה החשבון שלי אומר… שהם צודקים.
מסקנות:
א. לא מתעשרים מעבודה.
ב. את הכסף שאני משלמת כמס – לא אראה, לא בסביבה הקרובה וגם לא מסביב, לא היום ולא מחר. גם לא בפנסיה שלי.
ג. לשרים יהיה כסף ללשכות, אולי אעזור לקנות איזה כלי נשק נוסף. רוב הכסף לא ילך כדי לעזור לעניים ואחרים. גם לא לחינוך.
ד. בשביל מה אני עובדת?…
ה. ………………………
המלצות:
א. לא לשכוח את עצמי.
ב. לעבוד כמה שאני באמת צריכה.
ג. ……………………….
בעיה:
כמה אני באמת צריכה?
החיים בארגונים 
אוגוסט 31, 2008 ב- 2:03 pm |
אין בעיה לחשב כמה את צריכה. אעזור לך. מתראים השבוע….
אוגוסט 31, 2008 ב- 2:15 pm |
נראה אותך….
אוגוסט 31, 2008 ב- 6:00 pm |
נילי פריאל לוקחת 30,000 דולר להפגיש אנשי עסקים (?????) עם בעלה ודומיו שבתמורה (אנשי עסקים לא משלמים 30,000 בלי תמורה) מקבלים הזמנות משר הביטחון שמשלם להם מהכספים של כולנו.
החברה של פריאל כמובן לא קשורה לתפקיד של בעלה אז למה לעזאזל טרחו ממשרד השר להודיע שהיא סגרה את העסק? איך הם יודעים אם אין כל קשר?.
מוח אנליטי רק קצת אטום
אוגוסט 31, 2008 ב- 6:34 pm |
נכון. מבייש את ברק ומבייש את רעייתו.
אוגוסט 31, 2008 ב- 8:01 pm |
רק מבייש את כ-ו-ל-נ-ו שתומכים במושחתים.
בסיפרו של סאראמנו, על הפיקחון רוב התושבים מעדיפים פתק לבן
אוגוסט 31, 2008 ב- 10:36 pm |
אתי ,אל תבזבזי זמן לחשב כמה כסף את באמת צריכה.
אין לזה תשובה .
הדבר היחיד האפשרי בכיוון – הוא לחשוב מה את רוצה!
ואיך אמר פעם איש חכם,ד"ר עמנואל ולד ז"ל:
על מה את מוכנה לוותר כדי להשיג זאת?
ספטמבר 1, 2008 ב- 5:41 am |
עודד!
סרמגו לא המציא שום דבר.
אנשים לא רוצים לראות את מה שמאיים עליהם.
ולא תמיד זה מביא להם את התוצאה הרצויה – חוסר איום. לפעמים זה ההיפך. לפעמים אנשים לא רוצים למשל, לראות את אותות המלחמה או הסופה, כי זה מאיים, אבל זה לא אומר שלא תבוא מלחמה או שלא תבוא סופה.
תימוכין לזה שאנשים לא רוצים לראות מה שמאיים ניתן למצוא כבר אצל הפילוסופים ובאופן ברור אצל כמעט כל הפסיכולוגים (הדחקה, הכחשה ועוד).
ככה אנחנו בנויים.
אין מה להתבייש בזה.
וכל אחד מאיתנו, לצערי, לא רוצה לראות משהו.
וזה לא עוזר שמראים את זה בכח.
מי שלא רוצה לראות – מתעקש לא לראות, סיבותיו עימו.
כי כבר בפיזיקה למדנו שכל כח מפעיל את אותו כח – נגדית.
לכן, סרמגו ואחרים, כותבים ספרים נפלאים, ואנשים מפגינים, ועולם כמנהגו נוהג, כלומר – מפעיל כוחות מנוגדים משלו.
וכל זה לא מסביר מנהיגים שחושבים רק על עצמם, הם, דווקא הם צריכים לראות יותר, להרגיש יותר או לפחות להבין את המונהגים.
מקבילית הכוחות עובדת, ולך, ולי – יש השפעה, מסוימת.
ספטמבר 1, 2008 ב- 6:14 am |
גבי יקר!
נדמה לי שאני בפתחו של שינוי, ולכן מה שאני רוצה, עכשיו, ממש עכשיו, בחלקו לוט בערפל…
מה אצלך?
האם אתה יודע מה אתה רוצה?
על מה אתה מוכן לוותר?
יכול להיות שכן – אם כן – אשמח מאד לשמוע.
ספטמבר 1, 2008 ב- 9:20 am |
אם לא אעבוד בייעוץ והדרכה ארגיש אומלל.
אם אוכל ללמוד ,ללמוד,ללמוד, לקרוא, לקרוא, לקרוא ,
לחשוב ,לחשוב, לחשוב, – ולדעת,בבטחון חלקי,
שבסוף אוכל לתת מזה משהו לאחרים,לעולם,
[ כמו לכתוב ספר] .
אז אהיה מוכן לוותר על העבודה.
ספטמבר 1, 2008 ב- 9:23 am |
אחד הדברים שאני אוהבת – אנשים. להיות בקרבת אנשים – עשה לי תמיד טוב. ולאנשים יש תמיד שאלות ובעיות, ובשבילי זו הזדמנות נהדרת גם להיות וגם לעזור.
אני חושבת שאני יכולה לכתוב ספר, וכמו שאתה יודע אני גם עושה את זה. אבל כל היום לכתוב ספר – זה לא. זה יכול להיות לי קשה מאד, הבדידות הזו. אני צריכה כנראה גם וגם וגם.
ספטמבר 1, 2008 ב- 9:35 am |
ייעוץ והדרכה זה עם אנשים,אני אוהב את האינטראקציה של לשכנע ולהשתכנע
להבין שגם האחר מלא רגשות ומחשבות כמוני ,ללמוד על רגשותיו ומחשבותיו דרך דבריו ודרך הרגשות והמחשבות שמתעוררות בי כשאני מקשיב לו,או לשפת הגוף שלו.
ובכל זאת אני מוכן לוותר על זה תמורת האפשרות להתמלא יותר.
ספטמבר 1, 2008 ב- 10:06 am |
ו… האם יש לך אנרגיה ללכת לכיוון ממלא יותר?
ו… האם יש כיוון?
ספטמבר 1, 2008 ב- 2:00 pm |
קודם צריך למצוא אנרגיה להליכה כדי להוריד משקל ולהוסיף בריאות
ספטמבר 1, 2008 ב- 2:19 pm |
זה נכון תמיד, כנראה.