זכרונות מטויסטוק: מאחורי הקלעים של העבודה בקבוצות

ביום חמישי האחרון, ראיינתי את אחת היועצות הותיקות והבכירות בארץ, יחד עם חברתי שולה. מהון להון התגלגלו הדברים כך שהתחלנו לדבר על מקומות שבהם למדנו, ומכון טויסטוק – עלה על סדר היום שלנו.

לפני כעשרים שנה השתתפתי בקבוצה הראשונה בארץ, שהובאה משם. בראש הקבוצה עמדו בעיקר נציגי הארגון הבריטי, שנחשב למוסד לתפארת ולמוביל. בקבוצה הקטנה הונחיתי ע"י נציגי המכון בצרפת.

להלן שלושה (עלו הרבה יותר) מן הזכרונות שעלו בי, בשיחה הזו:

א. אני סבלתי מבעיות גב, הייתי לפני ו/או אחרי ניתוח. החלטתי שישיבה כל היום, תעשה בגבי שמות, ולכן קבעתי לי תור אצל המסג'יסטית שהייתה במלון, ואחרי הפעם הראשונה גיליתי כי טוב, וסידרתי לעצמי מפגשים לאורך כל הסדנא.

האמת היא שהסדנא הייתה כל כך מפרקת וקשה באופייה, שהמקום שהרגשתי שוב בן אדם אחד שלם, היה בחדר המסאג'.

סיפרתי לכמה מחברי, ולא תאמינו. המסג'יסטית – הייתה מלאה עבודה. היא התחילה להגיע כל יום מוקדם ויצאה מאוחר. לא אתפלא אם הוסיפו עוד אחת. בכל אופן – המסג'יסטית הפכה לגיבורה שלנו, זו ששמה עלינו, זו היחידה שאכפת לה בתוך עולם הכאוס הנוראי שנוצר. זו שאפשר לתפוס אצלה רגיעה. זו שנוגעת גם במקומות כואבים, אבל מפזרת את הכאב ולא מעצימה אותו.

ב. האירוע השני קשור לגוטמן, שהיה המנחה שלי בקבוצה הקטנה (small group). כל יום ישבנו במעגל. הוא הגיע בדיוק בזמן, ובדיוק בשעה היעודה, שמט מידו את העיפרון ויצא בלי להגיד מילה. בין לבין פיזר משפטים כגון: "יש מאבק על מנהיגות בקבוצה" ועוד כהנה וכהנה. יום אחד הגיע ושם לב שכל הנשים לבשו לבן: חולצות לבנות, שמלות לבנות, וכו'. כמובן שלא תאמנו שום דבר בינינו. ההתערבות שלו הייתה: "כל הנשים רוצות להתחתן עם המנחה ולכן לבשו בגדי כלה: לבן". אני מוכרחה לציין, שלמרות שעברו 20-25 שנים מאז, אני זוכרת איך חשבתי לעצמי משהו כעין: "איזה נרקסיזם זה… איך הוא מרשה לעצמו לקחת פרשנות ולהציג אותה כעובדה…ומי במרכז? הוא עצמו…" מאז עברו מים רבים, והיום הרבה נשים לובשות שחור (בהן גם אני), ולכן, אני מבינה שהיום הפרשנות יכולה להיות קשורה לאבל. על הניסוח המדויק אפשר לומר כל מיני דברים…

ג. בקבוצה הגדולה (Large group), קם אחד מחברי באותם ימים, והקריא שיר שכתב. לא היה בזה שום דבר נורא, חוץ ממצבו הנפשי של האיש, שהיה ממש גרוע. כל מכריו שוחחו על זה, ולבסוף הוחלט להעביר את דאגתינו הלאה, למובילים. לא חושבת שקרה עם זה משהו. האיש המשיך לעמוד ולהטיף בצורה די שירית ומשונה עד סוף הסדנא. מקווה ששלום לו. לא ראיתי אותו מאז.

 

ומאז, בערך, הלכה והתחזקה הגישה שלי היום: הגשטלט.

 

גם למרואינת שלנו היו זכרונות… אחד מהם: גוטמן, שאותו כבר הזכרתי, מתפרץ על מי שעומד בראש ההתרחשות ונוזף בו בערך כך: "כל הזמן יש לי פנטזיות על הגברת שלידך, ואפילו חשבתי להציע לה להיפגש איתי, והנה, עכשיו אני מגלה שלא היה גילוי נאות, הגברת הצעירה הזו, שיכולה להיות בתך, היא בכלל רעייתך… איזו חוצפה שאני ואחרים לא יודעים את מערכת היחסים ביניכם…" כי זאת לדעת, בסדנא ההיא, הכל היה פתוח, ויכולנו להציץ אל החדרים שבהם התקיימו גם ישיבות הצוות. דווקא בפורומים הללו למדתי הרבה. הבנתי שמה שנראה כארגון זורם, שיש בו הסכמה, הוא לאו דווקא כזה, ושישיבות הנהלה סוערות מאד לעיתים… אז עוד לא הייתי רגילה להשתתף בישיבות של בכירים.

 

הבוקר, כהרגלי, צעדתי עם חברתי. ועל מה דיברנו? על החוייה שהייתה לה ממש בשבת שעברה. היא וחברה נוספת הלכו לסדנא שמבוססת על הגישה. הן הזמינו אותי ואמרתי: "בשום פנים ואופן – לא", אמרתי להן מה חויתי אז, ואחת מהן אמרה לי: "אבל היום זה כבר לא כל כך קשה, זה הרבה יותר רך". במהלך צעידת הבוקר שמעתי שהמנחה הייתה קטלנית. פגעה באנשים בלי חשבון.  "ידעתי", אמרתי לחברתי, "הרי אמרתי לכן, לא?", ואילו היא אמרה לי בתגובה: "את צודקת, אבל גיליתי שאף אחד לא ממש מת מביקורת, ובבית שלי, התחלתי להיות הרבה יותר ישירה וביקורתית".

טוב, לפחות משהו טוב יצא לה מזה.

אותי – אי אפשר לקרב לשם, למרות שגם אני למדתי הרבה. אני אוהבת סדנאות אחרות, אוהבות.

אם אני ממליצה למישהו ללכת לסדנא כזו (וזה קורה מידי פעם), זה בשביל להתעמק בנושאים של קונפליקט, או לקבל ביקורת, כזו שאף אחד לא מעניק לו. וגם אז אני מדגישה את הדרך, את התכנים שעולים, את התהליך ואת התוצאות. ולמי שיש כח – שילך ויתנסה, למה לא?

12 תגובות to “זכרונות מטויסטוק: מאחורי הקלעים של העבודה בקבוצות”

  1. גבי דרורי Says:

    מעניין שסדנאות ה- STUDY שאני עברתי בזמנו אצל איתמר וגלוסקינוס,
    כמבחן כניסה ליחידה להכשרת סגלים, השאירו חותם דומה לזה שתארת.
    בלי המסזיסטית.

    אני חושב שהמקצוע שלנו בונה בנו איזו מיומנות של
    אבחון ומתן משוב – שעלולה ,
    אם איננו נזהרים להיות חדה ומדוייקת מדי וגם מכאיבה .
    הגם שאני מודע לכך לעיתים אני מבקש סליחה בגלל חריגה כזו.

    איתמר בזמנו ,כלל לא חשב כך הרבה נפגעו ,החזקים נשארו.
    אני חש שלמדתי על עצמי כמה דברים שמשרתים אותי עד היום.
    אני גם מודע למספר דברים עליהם לא התגברתי.

  2. benziv Says:

    אתה צודק שהמקצוע שלנו נותן לנו מיומנות אבחון. לגבי מתן משוב – לא בטוחה. נדמה לי שבמקצוע שלנו יש כמה שמשחקים אותה אלהים, יותר מידי אלהים, לטעמי.

  3. Idan Bchor Says:

    נער הייתי וגם זקנתי (טוב, לא ממש אבל אני בכיוון), וזימן לי גורלי עשרות קורסים, השתלמויות וסדנאות שונות ומשונות – מחלקן למדתי והפקתי יותר, ומחלקן פחות.

    "הסדנה" הקשה והכואבת ביותר היתה סדרת שבי במסגרת שירותי הצבאי (פרטים במערכת), אבל הסדנה המ-ז-ע-ז-ע-ת ביותר, ללא כל עוררין, היתה סדנת טוויסטוק בה הייתי לפני כ-5 שנים – שדומה בחוויותיה למה שתארה כאן אתי.

    "מזעזעת" לא במובן "מנערת" כי אם במובן מ-ז-ע-ז-ע-ת. אין לזה שום קשר ל"אימון חסר פשרות" או ל"מתן משוב ישיר ומעמת" – יש כאן חוסר כבוד אלמנטארי למשתתף, פטרונות חסרת גבולות של "הצוות", חוסר הבנה טוטאלי של המושג "עיבוד", וחוסר מודעות טוטאלי למושג הנקרא "העצמת המשתתף" (העצמה זו לא "חנפנות" ו"חיוביות" ניו-אייג'ית, אלא מכוונות לכך שהוא יצא מהסדנה עם תובנות ועוצמות שלא היו לו קודם).

    וכל זה בכסות "אקדמית-פסיכולוגית" שופעת מנחים המתהדרים בשלל תארים וקרדיטים בינלאומיים. יתכן ולקבוצה של יחידי סגולה מהביצה הפסיכולוגיסטית זה עושה משהו חיובי, לי ולרוב חברי לקבוצה זה בעיקר עשה חשק להקיא. בררררררר.

    לא אכביר מילים מעבר למה שנאמר כאן, פרט לכך שהתובנות המרכזיות איתן יצאתי היו בתחום "מה ואיך לא תעשה לעולם כבן אדם בכלל וכמנחה בפרט".

    ולכן, כל מי ששואל אותי לדעתי – שומר נפשו ירחק.

  4. benziv Says:

    טוב, אנחנו לא מאד רחוקים בדעתינו…

  5. יהודית Says:

    הלכתי, השתתפתי, חוויתי…
    למדתי הרבה דברים על עצמי ועל אחרים
    יש סדנאות שמשאירות בך טעם לא טוב.
    האחרונה שאני זוכרת היא מלימודי היעוץ הארגוני, 3 ימים של סדנה דינמית (טויסטוק? ביון?) היה שם הרבה כלום. לא היה שם שום עיבוד, שום העצמה. היזרקות חסרת כיוון.

  6. benziv Says:

    זה תלוי גם במנחה. אפשר לראות אם עושים עבודה מקצועית גם כשהשיטה קשה. אם לא קרה כלום – אולי לא היה כלום, לפי כל שיטה שהיא. יש גם סתם סדנאות סתמיות עד גרועות. יש מנחים שרלטנים.

  7. Idan Bchor Says:

    ביון הוא התיאורטיקן שמאחורי סדנאות טוויסטוק.

    כאשר 3 אנשים מספרים לך שביקרו באותה מסעדה ולאוכל היה טעם של צפרדע, צבע של צפרדע, ריח של צפרדע, טקסטורה של צפרדע וקולות של צפרדע – כנראה שמגישים שם צפרדעים. למלצר יש תמיד השפעה מסויימת על חוויית השירות, אבל צפרדע היא צפרדע. תמיד.

  8. benziv Says:

    אני מקווה שאתה לא חושב שביון הוא צפרדע, כמו גם לא אנה פרויד…
    ויש אנשים שמתים על צפרדעים במנה שלהם.

    ובוא נאמר שמנחה מקצועי מאד הוא לא בדיוק מלצר… ומלצר טוב יכול להשפיע על הארוחה לטוב ולרע, וכבר קרה שעזבתי מסעדה בגלל מלצר.

  9. גבי דרורי Says:

    עידן יקירי,
    רק שאלה אחת לי אליך, האם למדת הנחית קבוצות?
    ואולי עוד שאלה קטנה,האם חווית הנחיה כמנחה או כמשתתף?

  10. גבי דרורי Says:

    סליחה,לא קראתי את התגובה הראשונה של עידן

  11. Idan Bchor Says:

    לחנה –
    יש אנשים שסדנת טוויסטוק היא אחת מפסגות חייהם (כמו מי שהמליץ לי בחום ללכת לשם…). יש אנשים שאוכלים צפרדעים. לגיטימי, אבל לא הטעם שלי.

    היחסים בין המנחה – החומרים – המשתתף דומים מאד (גם אם לא ב- 100%) ליחסים בין המלצר – החומרים – הסועד. אם המלצר הוא גם הטבח (קריא: החומרים הם פיתוח שלו או ניתנים להתאמה על-ידו) יש לו אחריות רבה יותר ומאידך מרחב אפשרויות גדול יותר, בדיוק כמו ליחסים שבין המנחה, החומרים והמשתתף.
    ולחלופין – ככל שהמנחה כבול יותר למתודה ולחומרים (דומני כי כבר פגשנו כמה כאלה), כך מצטמצם מקומו לתחום "ההעברה". ממש כמו המלצר…
    ןלכן – מנחה / מלצר גרוע יכול לקלקל סדנה / ארוחה מצויינת, ומלצר / מנחה מצוין יכול לחפות על ארוחה / סדנה בינונית. כאשר המוצרים פגומים מיסודם – אפשר לשעשע את הקהל, ולא יותר מזה. גם כאן דומני שכבר היינו.

    לגבי –
    למדתי, לימדתי ואני לומד דברים רבים בחיי, אך "הנחיית קבוצות" אינה אחד מהם – ולכן איני עוסק בה כדיסיפלינה, במובנים המקובלים על אנשי מדעי ההתנהגות.
    מה כן? אני עובד עם אנשים ועם קבוצות, בתחומי תוכן מקצועיים שבהם אני רואה את עצמי כמבין ובעל נסיון מספק. במילים אחרות: אני מנחה סדנאות ולא מנחה קבוצות.
    מנסיוני, יש מנחים המגיעים מתחום ההנחייה ורוכשים לעצמם תכנים מקצועיים, ויש מנחים שבאים מעולמות התוכן ורוכשים לעצמם כלים מעולמות ההנחייה. אני שייך לסוג השני. דומני שזה עונה גם על שאלתך השנייה (גם וגם).

  12. Idan Bchor Says:

    פרויד מתהפך: מה פתאום לחנה?

    לאתי. סליחה.

    הטיפ היומי למנחה: לכל איש יש שם.
    אין דבר שמחרפן את המשתתף יותר משיבושים וטעויות בשמו…
    ודא שאתה מכיר את שמות המשתתפים והקפד על שימוש נכון.

    עידן, מלצר, רמת-גן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: