הפנים והחוץ

הפנים (self) פעיל, והחוץ פעיל. שניהם מקיימים ביניהם דיאלוג. לפעמים הדיאלוג הזה מתקיים בנחת, לפעמים הדיאלוג מתאפיין באי נחת, למשל, בביטול הדדי של כל מה שעולה. יש ימים שאני ערה לדיאלוג הזה שבין הפנים והחוץ, יש ימים שאני ערה יותר לפנים, יש ימים שאני ערה לחוץ.

כשאני מתישבת לכתוב בפוסט שלי, בדרך כלל בשעות הבוקר, יש ואני יודעת: כן, זה יהיה מה שהתרחש אתמול ועדיין מטריד, או משהו שקראתי בעיתון שגרם למתג שלי לעבור למצב פעיל, ויש לו אפילו כבר כותרת ולעיתים יש לו רעיון ולעיתים השורה הראשונה שאחרי הכותרת כבר כתובה בראש ומראש.

ויש, שאני לא יודעת. אני מניחה את הידיים על שולחן הכתיבה שלי, שהוא בעצם מדף ארוך שנמשך לאורך הקיר, מתחת לספריה שלי, מתבוננת החוצה אל הים שבעוד שנים מעטות יוסתר על ידי הבניינים החדשים, ומתבוננת פנימה לתוך עצמי. יש, שאני מוצאת משהו בחיפוש. לעיתים אני לא מוצאת שם דבר שיש לו תבנית או צורה מוגדרת, רק תוהו ובוהו וקפיצות.

המודעות שלי ליכולת לבחור בין ביטוי משהו מהפנים שלי, למשהו שנמצא בחוץ, ו/או אולי בקשר בין שניהם – נותנת לי חופש. נותנת לי שמחה. זה אומר שתמיד, תמיד, יהיה שם משהו בשבילי שאוכל לכתוב עליו, שאוכל לראות, לשים לב בצורה מהודקת יותר.

ויש לי כמובן גם את החופש לבחור שלא לעסוק באף אחד מהם.

החופש שבכתיבה – מפתה.

ורגע אחר כך אני חושבת שזה גם החופש שבעבודה והחופש שבחיים.

יחי החופש!

7 תגובות to “הפנים והחוץ”

  1. ODED EFRATI Says:

    האם יש לי חופש לכתוב?
    אתמול פרץ צהל בלילה לבית בניעלין ועצר קשיש/ איש/בחור/ נער/ ילד/ (מחק את המיותר) בן שתים עשרה (12).
    האם אי פעם ראיתי בן 12?
    האם ממש פחדתי ממנו?
    האם אני רשאי לעסוק בזה, אם כן איך עוסקים בזה?
    ואולי אין לי חופש כלל כל זמן שאין חופש סביבי ואני מסתובב בעיניים עצומות לרווחה?

    נ.ב
    הסיבה למעצר: האב העז להיתלונן על אותו מג"ד שנתן פקודת ירי ממטר.

    וחבל,
    עד שלא יפקחו עינינו לאור הבוהק והמסנוור, גילעד שליט ישלם את המחיר.
    למי שלא יודע, לילד בן ה12 יש הורים, אוהבים, דואגים ושם.
    שמו מוחמד חוג"ה

  2. benziv Says:

    עודד: כתבת את זה כאן. זה חופש.

    ואתה יכול לפתוח בלוג, ולכתוב על זה כל יום בבלוג שלך, ולתאר את הדברים מכל הזויות ולהביא תמונות ועוד.

    ואתה יכול לכתוב משהו ולפרסם את זה תמורת תשלום כמודעה (יש כאלה שעשו את זה לפניך) בעיתון שהוא לא שלך, ואתה אפילו יכול להוציא עיתון משלך, אם אתה רוצה.

    כן. בעיני היכולת לכתוב היא החופש. אפילו אנה פרנק הייתה חופשייה במובן הזה.

    ואנשים ידעו את זה גם כשלא פרסמו את מה שכתבו כמו בארצות שמעבר למסך כשהיה עשוי ברזל, ואנשים יודעים את זה בכל מקום בעולם. גם במקומות שלא מפרסמים את מה שכותבים.

    ואם לא ימחק מה שכתבת כאן (ואני בוודאי לא אמחק את זה) – זה אומר שלך – יש חופש.

  3. גבי דרורי Says:

    מעניין איך כל אחד מוצא בדברים שכתבת משהו אחר.
    אני לא ראיתי במה שכתבת נושא של חופש דיבור
    אלא חופש לבחור נושא מה"פנימה" או מה"חוצה"

    אני אבל חושב קצת אחרת , החלטה לכתוב או לא-
    יש בה כמובן חופש בחירה .בארצנו גם לבחור נושא יש לנו חופש.
    רק שהפנים והחוץ מחזיקים אחד בשני ומתפתלים אחד סביב ובתוך השני
    ומשפעים האחד על השני – והתלות אינה ברת ניתוק.לדעתי.

  4. benziv Says:

    מסכימה לגבי התלות. ועדיין אפשר לנסות לראות "פנימה" וה"חוצה".

    נדמה לי שפילוסופים מבינים בזה יותר…

    ותמיד, יש שוני בתפיסה של דברים כתובים. "למה התכוון המשורר?" אפשר לשאול גם מחוץ לשיעורי ספרות.

  5. יהודית Says:

    אני חווה את הכתיבה כסוג ש ל חופש.
    החופש לבחור מה לכתוב, איך לכתוב וגם מה לא לכתוב
    יחד עם זה, בדיאלוג שבין ה"פנים" ל"חוץ" – אני מרגישה שלפעמים שלא תמיד יש לי שליטה על מה שנכתב. לפעמים התחושה שלי היא שהדברים נכתבים מתוכי
    שאני משמשת איזה 'צינור' למילים.

  6. benziv Says:

    אנחנו באמת גם צינורות של המודע והלא מודע, וההורים, והסביבה, והעיתונות, והילדים שלנו, ומאיץ החלקיקים, והכל…

  7. גבי דרורי Says:

    פעם "עשינו" בשעורי הספרות 'הנפשה'.
    היום אנחנו עושים 'החפצה'
    מאיץ החלקיקים מצא חן בעיני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: