ושוב: האלימות היהודית

בוקר. חושך בחוץ. בחדר השינה שלי דלוק האור, אני קוראת את הארץ.

עמוד ראשון:

א. כותרת ראשית: גורם בטחוני בכיר: בתיהמ"ש סלחניים כלפי עברייני הימין.

ב. כותרות משנה:

1.  8% מתלמיד כיתות י' היהודים ו-18% מהערבים: ניסו להתאבד.

2. צה"ל בולט בחולשתו (הערה שלי: בטיפול במתנחלים).

3. את האהבה שרוז לא קיבלה בחיים היא תקבל אחריהם.

4. איך הפכה נתניה לבירת הפשע?

 

האם יש קשר?

כן.

החברה בישראל אלימה מאד.

האלימות הכי המושתקת היא זו שבין היהודים לערבים, זו שמתקיימת בשטחים. האלימות הזו עוד תגבה קורבנות גדולים, לא רק בנפש – אם היא לא תיפסק. את האלימות הזו מגבים בתי המשפט, המשטרה וצה"ל. זו שערוריה בקנה מידה עולמי. השערוריה הזו פוגעת בישראל ותפגע בה עוד יותר בעתיד.

מי אנחנו בעצם?  "איש הישר בעיניו יעשה"? בתי המשפט שעסוקים כל כך בהישרדות של עצמם – האם הם רואים את הנעשה? הם לא רואים את המתנחלים חובשי הכיפות כאלימים יותר משהם רואים את עברייני נתניה כאלימים. מישהו מבקר אותם?

ורגע לפני החגים: על מה יבקשו המתנחלים סליחות? על מה יבקשו העבריינים סליחות? ועל מה שופטי ישראל ואוכפי הסמכויות למיניהם?

והאם יסלח?

את המתג הזה של התוקפנות שהופכת לנורמטיבית, אי אפשר לכבות כשמגיעים לתוך הארץ פנימה. היא נמשכת ביחסי מבוגרים לילדים, ביחסי אזרחים לאזרחים, וביחסים שבין הנוער לעצמו ולחייו. 

ומנגד עומדים חלשים: בתי המשפט ושופטיו, כוחות הבטחון, הורים, ילדים.

רעש גדול עושה רציחתה של רוז, ובצדק.

רעש קטן מאד עושים כל השאר, לא בצדק.

כאזרחית ותיקה במדינה הרואה את שופטיה ומושליה, וכתושבת נתניה, הרואה את צקצוקיה של מרים פיירברג איכר בתקשורת,  עשיתי מה שאני עושה בכל יום – הפכתי את הדף. ובזה תרמתי את תרומתי הצנועה להמשך של הנ"ל.

5 תגובות to “ושוב: האלימות היהודית”

  1. ליאור ברקן Says:

    אתי יקרה,

    הבעיה היא קצת יותר עמוקה מלעשות השוואה בין החברה הישראלית לאלימות ולהגיד "אלימות יהודית", בעיקר מכיוון שאלימות קיימת בכל מגזר בארץ ובעולם.

    התקשורת היא זו שמכווינה אותנו לראות דברים בצורה מאוד מסויימת והיא מנצלת את עקרונות הגשטאלט בכדי לערער את הביטחון שלנו בגופים המנהלים את המדינה (כמו שכתבתי בפוסט הזה: http://cafe.themarker.com/view.php?t=592165 ) ולהפוך להיות הרשות הרביעית.

    הסתכלי שוב על העיתון דרך עיניה של אשת המקצוע הפעם וחפשי שם:

    1. כיצד הם ממקמים בצורה עקבית כתבות בעלות דימיון מסויים בכדי לנצל את עקרונות הקירבה וההמשכיות בכדי ליצור מסגרת התייחסות משותפת

    2. כיצד הם משחקים בין הדמות לרקע בכדי למקד אותנו באספקט מסוים ובכך להוכיח לנו כי ה"אלימות היהודית" היא פשוט נוראית, תוך מזעור הפוקוס של הפלשתינאי שבזמן שגרם נזק לרכוש בהתנחלות דקר גם ילד חף מפשע ש"תפס אותו על חם" ועל כך הגיבו המתנחלים.

    3. כיצד הם מנצלים את עקרון הפשטות בכדי ליצור הכללות כמו "האלימות היהודית" שהופכות למסגרת ההתיחסות החדשה ובכך הם יוצרים מסר פשוט שיהיה לקוראים קל לקבל

    4. כיצד בשלב השני התקשורת מתייחסת ל"אלימות היהודית" כיישות בעלת תכונות משלה בכדי לקבע אותה כ"עובדה"

    ככל שתמשיכי לקרוא ולנתח את מה שאת קוראת, את רק תשימי לב יותר ויותר עד כמה התקשורת משתמשת במניפלציות בכדי ליצור את תמונת המצב הרצויה ואני מוכן להוכיח זאת. אם ניקח רק את החדשות שקרו מאז יום שישי ונעביר את הפוקוס למגזר אחר, הערבי נניח, ונרצה לצייר אותם כאלימים מעל לכל קנה מידה אנחנו ניצור רצף שכזה (והכל אירועים אמיתיים שקרו בסופ"ש):

    מפגינים בבלעין מפרקים באלימות חלק מגדר ההפרדה ומיידים אבנים על חיילי צה"ל, משא ומתן על חייל חטוף שמוחזק על ידי ארגון טרור, אבנים יודו על אוטובוס ישראלי בגדה, 2 לוחמי מג"ב נפצעו מזריקות אבנים, בקבוקי תבערה הושלכו לעבר כוח צה"ל בסיור רגיל, 5 אנשים נפצעו מפיצוץ מטען בטייבה, תושב לוד נהרג מירי בסכסוך בין חמולות, 2 בני אדם נפצעו במהלך קטטה בין חמולות בישוב תל שבע, ואיומים על חייו של פול מקארטני על ידי גורמים מוסלמיים אם יופיע בישראל.

    אם נרצה להמשיך עם הדוגמא נוכל להניח ש"האלימות הערבית" בישראל חוצה כל גבולות ואנחנו במלחמה יומיומית על חיינו. אדם שיקרא עיתון שכזה בחו"ל עוד יחשוב שאנחנו נאלצים להגן על חיינו בצורה יומיומית. והמציאות… הרבה יותר מאוזנת מזו שמצוירת.

    מקווה שהבהרתי כמו שצריך
    ליאור

  2. שוקי Says:

    גם אני חושב שחלק גדול מהמאסה הרגשית שנוצרת תלוי באופן הצגת הדברים – ובטוחני שבעיתון אחר – לא הארץ, מצטיירת תמונה שונה. חלק מזה נעוץ לדעתי גם ברף המוסרי שחלקנו מציב לעצמנו – שהוא גבוה מאד יחסית לממוצע הנהוג כיום בעולמנו הציני – ובמדינה הקטנה והכוחנית שבנינו כאן. נראה לי שמיום ליום נדרשת הצגה דרמטית וקולנית יותר של הארועים השליליים בחיינו בגלל תרבות הרייטינג – הקולניות מוכרת…את זה אנחנו יודעים מהשוק. כמו בכל תהליך שינוי, התהליך אמור להתחיל מחוסר נחת או אי שביעות רצון ממצב מסויים, אבל השינוי עצמו חייב להשען על נקודות העוצמה שלנו. מישהו מוכן להתנדב לעזור למרק ולהציג אותן ??? ברוח יום כיפור וראש השנה…..איך אומרים "בתהליך פיוס , החלק הקשה ביותר הינו לסלוח לעצמך….אז בואו ונתחיל עם זה ונמשיך הלאה..".

  3. גבי דרורי Says:

    אתי , הפיכת הדף היא העיקר- אלו ההכחשות,ההדחקות…וכל מה שמאפשר לנו להמשיך עם כמה שפחות הפרעה.
    כולנו מסכימים ,וכיום גם העורכים והעיתונאים , שהעיתונות מיצרת את חלק מהאירועים ואת עיצוב הדעות והעמדות של הציבור.

    ולכן היה לי גם העונג לקרוא ולהסכים עם שוקי.
    אני צריך רק תכנית התנהלות וביצוע לסיפא :"מישהו מוכן להתנדב…..
    לסלוח לעצמך……."

  4. benziv Says:

    מכובדי המלומדים!
    א. אני לא מדברת על העיתונות, רק.
    ב. לו הייתי איזה זרה, שמגיעה ארצה ובמטוס הייתי מקבלת את הארץ – זה מה שהייתי רואה, מזה הייתי מתרשמת.
    ג. לכל אחד מאיתנו וגם לעיתונים יש אג'נדה משלהם. זה ידוע. כמו גם למתנחלים היהודים, כמו גם לערבים.
    ד. עניי עירי קודמים ולכן – קודם כל חשוב לי שאנחנו נהיה בסדר. מה שקורה בשטחים הוא התקימותה של מדינה שאיננה כפופה לשום חוק, ואת התוצאות עוד נאכל שנים רבות.
    ה.כסוציולוגית וכתוצר של חינוך לשיויון ולדמוקרטיה, אני רואה: אנומיה, היעדר ערכים ונורמות שאני רוצה לראות סביב.
    ה.כפסיכולוגית, אני מסכימה שהדחקות והכחשות עוזרות לשמור על שפיות במידה, אבל לעיתים גם מונעות מלראות את המציאות. והשאלה: עד כמה? ומתי אומרים די? – מאד רלוונטית. וגם אני מבינה טוב מה זה 'תהליכים מקבילים'. אלימות במקום אחד לא נעצרת בו, היא זולגת במעגלים לכל מקום.
    ו. המונח "אלימות יהודית" לא הופיע בעיתון. זו אלימות שאני רואה בחברה שבה אני חיה: על הכביש, בסופרמרקט וכו'. וכמובן בימים אלה גם מעל דפי העיתון כפי שכבר הבהרתי.
    ז.ללא כל קשר יש גם אלימות ערבית. אני לא ערביה. אני רוצה לחיות בחברה יהודית לא אלימה. מותר לי?

    וללא כל קשר, כשיצאתי היום לדרכי, חסמו שלוש ניידות משטרה את הדרך, והייתי צריכה לחזור לאחור, לא יודעת אם זה בגלל ארוע עברייני או בטחוני. אמרו לי שהוסיפו עוד 200 שוטרים לנתניה.

  5. ODED EFRATI Says:

    ליאור ברקן צודק
    הכל תלוי בנקודת ההסתכלות
    41 שנות כיבוש=שנות שיחרור
    אישה יולדת במחסום=שלא יהיו טרוריסטים
    פוגרום ליד יצהר=ילד בן 9 נידקר
    ילד בן 12 (ערבי) במעצר=שלא יהיו טרוריסטים
    ירי בפלסטיני כפות=הפגנות בבילעין
    שנים עשר אלף אסירים פלשתינים==קודם שישחררו את שליט

    לפי חוקי החילוף במתמטיקה אפשר להפוך את המישוואה

    שכל אחד יבחר מה מתאים לו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: