הסתיימה הספורטיאדה, עוד מעט עוזבים את הספרים וחוזרים לשגרה

אומרים: שהספורטיאדה, מנעה ממופז לנצח. יכול להיות. 4000 עובדים ירדו לאילת, מתוכם כ-1000 היו אולי מצביעים עבור מופז. לא יודעת.

מתבוננת. רואה שרוב המתחרים כבר לא כל כך צעירים. 28 שנים אוספת אותם הפועל ממקומות עבודה מאורגנים. הגיל הממוצע הוא 50+, לדעתי. יש פנסיונרים רבים או כאלה שכבר יותר קרובים מרחוקים לשלב הזה.

מסיקה: זה אומר לי משהו על:

א. דפוסי הבילוי של פעם, אלה מהם ששורדים ונמשכים עד היום.

ב. הצעירים של היום: רבים נמצאים במקומות עבודה לא מאורגנים ע"י ועדים ו/או הסתדרות.

ג. שאלה שיכולים לצאת הם אלה שיכולים לעמוד בהשתתפות (250 ש"ח ליום ליחיד עובד, כפול לבן-בת זוג), מכאן שאולי לזוגות צעירים – זה אפשרי פחות.

ואולי עוד.

ג'נדר: שולחנות של גברים רבים, שולחנות מעטים יותר של אוכלוסיה מעורבת של נשים וגברים. יש והנשים מתקבצות לשולחן אחד, רובן בנות לויה, ומיעוטן עובדות שמתחרות.

השד העדתי: באוכלוסיה בני עדות שונות ומגוונות, דתיים ולא דתיים.

הרגלים: במסדרון אני מרגישה שעולה ריח הסגריות. חבל. יותר מידי מעשנים.

לסיכום הספורטיאדה: שריד של הדינוזאור הגדול שהיה פעם הסתדרות העובדים. זה מה שנשאר ממנו.זו פעם ראשונה שאני יוצאת לספורטיאדה, הייתי רוצה לחזור ולצאת:

הזדמנות לקרוא נטו: קראתי 2 וחצי מתוך חמשת הספרים שקניתי.

בספר "שלך סנדו" תפס אותי המשפט שבסופו של דבר, הוא לא רצה לדעת הכל על קרובי המשפחה שלו, וגם העובדה שמושא המכתבים שלו נעלם לבלי שוב.

בספר הביוגראפי על שופן, אהבתי את התאור שלו כמורה. אהבתי את התקופה, את הכניסה לסלונים של אלה שמייצרים את המוסיקה והאומנות, וגיליתי שוב שכסף לא היה מזיק אף פעם. הבנתי כמה הרבה יותר בריאים פיזית, אנחנו, וכמה תמיד היו אנשים שחיו בחברה רב לאומית.

את האוקיאנוס הכחול קראתי עד מחציתו. לא יודעת מה חדש שם. באופן אישי, תמיד נהגתי לחפש נישות חדשות לעצמי, כתוצאה מחוסר החשק שלי להתחרות בעמיתי באופן ישיר, וזה עזר לי להגיע לגשטלט. עכשין יש לאיסטרטגיה הזו שם: אוקיאנוס כחול. או קי. תמיד שחיתי באוקיאנוסים כחולים.

את גלים של וירג'יניה וולף, התחלתי לקרוא, עמודים ספורים בלבד. לא קל.

את עאידה של סמי מיכאל אקרא רק כשבן זוגי יעזוב סוף כל סוף את הספר. הוא קורא בו מאז סיים את התחרות שלו, אתמול, ועד הצהרים יסיים אותו.

הביתה: ואז, נארוז את חפצינו, ונצא לשדה התעופה.

3 תגובות to “הסתיימה הספורטיאדה, עוד מעט עוזבים את הספרים וחוזרים לשגרה”

  1. גבי דרורי Says:

    טיסה נעימה.
    הבלוג הופך מעניין יותר ויותר
    עוד מעט אתרגל לקרוא כספר בהמשכים.
    איך אני יודע ?
    אין לי צורך להגיב.

  2. benziv Says:

    הבלוג, יש לו חיים משלו. לא ברור מה יהיה מחר…

  3. יהודית Says:

    הגיס שלי (שכבר מזמן הלך לעולמו) היה נוסע לשם כל שנה לשחק. בהתחלה זה היה כדורגל, אחר כך עבר לטניס..
    אני זוכרת התלהבות רבה, הסתחבקות של גברים בעיקר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: