הנה הוא מגיע, דואר הזבל. הוא מגיע מכאלה שמפיצים תרופות שונות ומגוונות, הוא מגיע מכאלה שרוצים שאקנה, הוא מגיע מאלה שרוצים שאלמד את שוק ההון או משהו אחר, הוא מגיע מאנשים שרוצים שאצחק ממשהו שהצחיק אותם או שהעציב אותם, הוא מגיע מסטודנטים לשעבר שמפרסמים את עצמם, הוא מגיע בתמונות, הוא מגיע בסיסמאות, הוא מגיע בכל צורה.
אני עייפה מדואר זבל, כזה, שאף אחד לא הזמין, ואף אחד לא צריך.
רובו נעלם מהמחשב ברגע שאני מזהה אותו, חלקו הקטן נפתח. לעיתים בטעות. לעיתים כיוון שאני חושבת שאולי יש כאן משהו חשוב.
מחכה לחוק שיאסור אותו.
וכמה שיותר מהר – ייטב.
ספטמבר 25, 2008 ב- 12:28 pm |
אמן, כן יהי רצון.
ספטמבר 26, 2008 ב- 5:29 pm |
ומה עם הטלפונים שמגיעים אליך הביתה?
גם זה סוג של דואר זבל
אבדנו את הגבולות לגמרי
הכל מותר
ספטמבר 26, 2008 ב- 6:34 pm |
נכון. טלפונים ו-SMS-ים בענייני תרומות, הודעות מסחריות שונות ועוד.