"רפיסות הדמוקרטיה" ו"תפריט סוף החיים"

ממש יחד עם הגעת היורה, שמתי לב לשני מושגים חדשים שחדרו לתודעתי. כל אחד שייך לעולם אחר, ועדיין יכול להיות שיש קשר ביניהם.

את המונח רפיסות הדמוקרטיה פגשתי בכתבות על פרופ' שטרנהל שנפגע ממטען צינור. בין הדברים הרבים שנכתבו על המקרה, על האיש עצמו ועל דעותיו, הוזכר גם המונח. חברות שניכרת בהן "רפיסות דמוקרטית", במשמעות של איש הישר בעיניו יעשה, והעלמת עין מפגיעות באדם, יש להן סיכוי לחדול מלהיות דמוקרטיות. 

לדעתי, נכון הדבר עבור ישראל, לא רק בגלל המצב הגרוע והמתמשך בינינו לבין שכנינו אלא גם בגלל ענייני פנים כגון: העבריינות הגואה, הסחר בנשים, למשל, שקודם לכן העלימו ממנו עין וגם עכשיו לא ממש מתאמצים יותר מידי לחסלו, בקיצור: הזלזול ההולך וגדל בכבוד האדם באשר הוא אדם. זלזול כזה, בתוספת דמוקרטיה רופסת הוא סכנה גדולה.

המושג השני שהוא אולי מטפורה יותר ממושג, הופיע הבוקר בהארץ: "תפריט סוף החיים" (בן קורן, פרופ' לאונקולוגיה). הכוונה היא למה שעל אדם לעשות, כשהוא יודע שימיו מתקרבים לקיצם. לא מדובר כאן על אוכל, אלא על סידורים שונים החל מהכנת צוואה וכלה בפעילויות אחרות, כל זמן שיש לאדם שליטה עליהם.

אישית, אני מכינה את הצוואה שלי, הפרטית, כבר שנים רבות. בעצם, מאז התגייסתי לצה"ל מחדש ב1981. בימים אלה נעדרתי הרבה מהבית, נסעתי הרבה במכוניות לא משובחות, ראיתי כמעט כל יום תאונה, וחשבתי שאסור להזניח דברים שיש לי שליטה בהם. כמובן, שבכל פעם שלדעתי הצוואה התיישנה ולא התאימה, כמו גם בכל פעם שעברתי ניתוח – בדקתי אותה מחדש. אני מניחה שעידכנתי את הצוואה כחמש פעמים מאז נכתבה לראשונה. לאחרונה גם קיבצתי ביטוחים במקום אחד, וניסיתי להכניס איזה סדר ברור למי שיחפש בניירות שלי אחרי. לא הכנתי צוואה רוחנית. אני מתכוונת ביום מן הימים להכין גם אותה.

באמצעות הכתבה, גיליתי את מה שאני יודעת, שיש אנשים רבים שמתעלמים. זה עצוב, זה כואב, זה ברור – וצריך להתכונן.

ומה הקשר בין המושגים?

כרגע אין קשר, אבל כיוון שאני מתעקשת, אני יכולה לראות איך חברה, חושבת ובודקת אם יש צורך בתפריט סוף חיים. חברה, בניגוד לפרט לא חייבת לחסל את עצמה ולמות. בשביל זה צריך לעשות הכל – כדי שהדמוקרטיה לא תהיה רופסת בה. אבל, ליתר בטחון, יכולה חברה להכין לעצמה תפריט סוף חיים – כדי שלא להגיע לסוף חייה. בישראל, מכינים אנשים רבים תפריט סוף חיים לחברה כאן: חלקם קונים/רוכשים דרכון, כיוון שהתפריט בראש, חלקם מקוננים על מה שהיה ואיננו, חלקם מקוננים על מה שיכול לקרות. חלקם מהגרים. חלקם חוזרים כי גם בארצות אחרות מסתבר שיש כאלה שעוסקים בסוף החיים הכלכליים או האחרים.

החיבור נכון? חיבור שטחי? לא יודעת. ניסיתי לחבר את שני המושגים. תוך כדי זה, שמתי לב, ותיקנתי כבר, שבאחת ההזדמנויות כתבתי 'רפיסות החיים', במקום רפיסות הדמוקרטיה. גם על זה אפשר לדבר, במיוחד שאנחנו חיים בארץ המובטחת, ומתקרבים גם ליום כיפורים.

עוד כמה דקות, ואני יוצאת ליומי, אחרי שהיורה רחץ את הכבישים ולכלך את החלונות שלי בבית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: