ענתיקות בדבש

לאימא דינה היו כלים נאים.

היא סחבה אותם שנים רבות, לכל מקום שהלכה. ייתכן שהוריה סחבו אותם לפניה. ייתכן ששרדו את השואה (חברה של אימא דינה, נוצריה, שמרה על חפציה כשנמלטה לכפר בהרים). בסוף הגיעו אלה איתה לישראל.

כשנפטרה התחלתי אני לסחוב אותם, ארוזים, מדירה לדירה. אתמול החלטתי שהגיעה השעה לחלק בין הבנות שלי.

אתמול, הוצאתי מבין כלי הכסף, שני מיכלי מתכת קטנים וזהים, דמויי "אמבטיה" חרוטה ומקושטת, ושתי כפיות זעירות תואמות. מעט מציפוי הכסף נותר, אחת הרגליות התעקמה באחת מהן, הזכוכית נשברה מזמן.

בכלים האלה, הייתה אימא דינה מניחה את הדבש, ובכפיות הזעירות קישטנו בטיפה את פלחי התפוח. כך היה בכל ראש השנה.

עכשיו אחד הכלים בידיה של הבת האחת. במהלך החג יהיה האחר גם בידיה של הבת השנייה.

צריך יהיה גם למצוא מנפח זכוכית, ולהחזיר עטרה ליושנה.