בדיקות תקופתיות לבלוג ולבלוגרית שבי

אז אני בתקופה של בדיקות תקופתיות לבלוג שלי ואולי לבלוגרית שבי:

שאלה: האם יש לי משהו מיוחד להגיד?

תשובה: לא כרגע.

שאלה: האם יש לי צורך להגיד דוקא משהו מיוחד?

תשובה: לא. אין לי כרגע שום צורך להגיד שום דבר, מיוחד או לא מיוחד.

שאלה: אז מה זה עושה לי?

תשובה: תמיהות.

שאלה: האם יש לי החלטה?

תשובה: לא. נראה מה ילד יום.

שאלה: האם יש לי הסבר?

תשובה: כמה אפשרויות: מיצוי? משבר כתיבה? תחושת 'הבל הבלים, הכל הבל'? גיוס אנרגיה לכתיבה של ספר? אחר? – אין תשובה ברורה.

שאלה: אז מה יהיה?

תשובה: לא ברור. מה שיבוא לי. בינתיים, לא כותבת בבלוג כל יום. כן כותבת כל יום.

שאלה: אולי סיכום ביניים?

תשובות:

א. לגבי עצמי:

1. היה טוב, הרגשתי שיש לי קול, ואני משתמשת בו. זה תגמול לכשעצמו.

2. שכנראה אני צריכה שינוי.

ב. על חשיבות המסגרת:

1. לפעמים המסגרת הכתיבה לי את הפעילות: כתיבה בכל בוקר, גם כשלא ממש חשבתי שיש לי מה להגיד. זה טוב, כי זה שמר אותי בתוך התהליך.

ג. על העולם: 

1. שלמדתי שהעולם יותר פתוח משחשבתי.

2. שאפשר למצוא בו אפילו את הקהל שלי.

ד. על החומר:

1. שיעיל ואפקטיבי מאד להשתמש בבלוג כדי להתלונן. אפילו האיום מספיק.

2. שהכי מושכים היו הפוסטים על סלט סלק, הנחיית קבוצות ושתיית מיץ רימונים. משעשע, נכון?

 

וכנראה שיש עוד תשובות שאני לא רואה כרגע.