נפרדת מהבלוג שלי (ואולי רק מקפיאה אותו לזמן לא ידוע)

זהו, ההחלטה נפלה: אני נפרדת מהבלוג.

התחלתי אותו ב-26.8.06, בעקבות שיחה עם צביקה רול, שמגיעה לו זכות הראשונים, להיות אבן הדרך ביסוד הבלוג, ואחרי שעמית שרייבר עזר לי לטפל בצד הטכני של הקמתו.

היה נפלא, לקום כל בוקר כמעט ולכתוב, ואכן כתבתי 713 פוסטים, כולל זה הנוכחי. כשכתבתי, הרגשתי פעמים רבות להט של כתיבה או להט של אמירה. אכפת לי וזה היה מקום טוב להגיד מה אכפת לי ולקוות שלדברי יהיה הד חדש אצלי, או אצל אחרים. לאלה שקראו אותי, היתה זו  הזדמנות להיחשף ליותר מזוית אחת: אפשר היה לגלות את מה שאני עושה, את מה שאני חושבת, אירועים מרכזיים כפי שהתרחשו בחיי באותו הזמן, ההחלמה שלי, המסעות שלי, ועוד. לסטודנטים שלי שקראו או יקראו, ללקוחות שנכנסו או יכנסו – שמחתי לחלוק יותר צדדים שלי איתכם.

היה נפלא לקבל תגובות ולהחזיר תגובות. סה"כ היו 2435 תגובות שכוללות גם תגובות שלי על התגובות של אלה שהגיבו.

היו תגובות שהרחיבו את דעתי, שהביאו משהו נוסף לעולם שלי, ועל אלה שמחתי מאד, מאד.

בסך הכל היו  61,194 כניסות לבלוג שלי, וביום הכי טוב היו 313 כניסות.

 מה שיחסר לי, יוכל אולי להתגלגל לכתיבה אחרת, מסודרת, שכבר נמצאת בעיצומה.

 

להלן התוכניות לכתיבה נוכחית ולכתיבה בהמשך:

סיפורים ארגוניים: ספר שאני כותבת שבנוי מסיפורונים, רובם עד 2 עמודים, שמתארים נקודות בחיי האנשים שפגשתי או את הזוית שלי בעבודה איתם. ייתכן שלסיפורים אוסיף הסברים מכיוון גישת הגשטלט. את הספר הזה אני כותבת לבד, אם כי חלק מהסיפורים הוקראו ונשפטו על ידי חברי בשתי קבוצות הכתיבה שלי (טלי, אפי, תמי, אסתר – בקבוצה אחת, וגבי, שוקי, יהודית, מירה, ליאת וכנרת בשניה). מידי פעם הצלחתי גם להביא את בן זוגי לקריאה שלהם. מידי פעם שלחתי לחברים או ללקוחה.

ספר שאני כותבת עם חברתי, שולה בן ארי, שעוסק במפגש שבין הפרט למקצוע שלנו. לא רוצה למסור הרבה פרטים, כיוון שלא סגרתי עם שולה.

בין הדברים שנמצאים במגירה שלי, ניתן למצוא עוד:

1. דברים שכתבתי על מיומנויות של מנהלים, שאפשר לערוך אותם לכדי ספר, וגם להוסיף כמה מיומנויות חסרות וחשובות.

2. ספר שכתבתי בעבר ולא התקבל על ידי אף הוצאה שפניתי אליה, וכנראה שצריך לעבוד עליו עוד, או למצוא את ההוצאה הנכונה.

 

בנוסף, ללא קשר – החלטתי לכתוב מאמרים עם חברים. מהניסיון שלי בעבר, עם ורד וינוקור, זה ממש נפלא.

הקרוב ביותר הוא זה שאני כותבת החל מה-22.10.08 – ייכתב עם ענת גור- אריה ותולי אור, בעקבות חויה של עבודה משותפת בכנס גשטלט האחרון. המאמרים שיתפרסמו בארץ, יופצו באמצעות האתר של איפ"א או בעיתונות המקצועית ואולי באגודת הגשטלט (אם כי לפחות כרגע היא קלינית ביסודה). יהיו מאמרים שיכוונו לעולם של הגשטלט, יכתבו באנגלית, יפורסמו בחו"ל.

 

בשביל לא להיתפס כמגלומנית או פנטזיונרית, אני לא אספר על כל שאר הספרים והמאמרים שמתרוצצים אצלי בראש… יש לי כנראה צפי להרבה שנות חיים ויצירה…

 

אני מזמינה בהזדמנות הזו, חברים טובים (כולל סטודנטים שלי) שאיתם נפגשתי, חשבתי או כתבתי – לכתוב יחד איתי.

אי אפשר לעצור כאן בלי לברך: שתהיה החתימה של כולנו לשנה הקרובה טובה, שניצור, שנדבר, שנכתוב, שנעביר את הידע שלנו הלאה.

תודה לכולם: לקוראים, לאלה שהשיבו והגיבו, לאלה שלא הגיבו, לאלה שעוד יכנסו, לאלה שירצו תגובה, לאלה שיקבלו תגובה.

תודה מיוחדת וכמה מילים טובות ל- Wordpress: הפלטפורמה שהעמידה לרשותי הייתה מצוינת (אחרי פתרון בעיית פסיקים ונקודות), הקלה עלי מאד, הצטיינה בנוחות בשימוש, ועמדה לרשותי ללא תקלות. תודה לכל האנשים האנונימיים בארץ ובחו"ל שעומדים מאחוריה.  

וזה כנראה יספיק… בינתיים.

20 תגובות to “נפרדת מהבלוג שלי (ואולי רק מקפיאה אותו לזמן לא ידוע)”

  1. Amit Schreiber Says:

    אני חושב שחבל להגדיר שהבלוג מוקפא לגמרי. אולי מדי פעם תרצי להגיד משהו בבלוג בכל זאת? אבל אני מבין שלפעמים צריך להחליט שסוגרים כדי לעשות דברים אחרים.

    נהניתי מאוד לקרוא. השתתפתי מעט, אבל אף פעם לא הייתי מגיב סדרתי באף בלוג – רק כשהרגשתי שיש לי מה לתרום. מצפה לקרוא אחד מהתוצרים של הפרוייקטים המתבשלים.

  2. benziv Says:

    תודה עמית. כמה זה סמלי שעזרת לי לפתוח את הבלוג, ועכשיו, אתה שוב עוזר. אני מבטיחה לחשוב על ההצעה שלך. מבטיחה גם שאם משהו יהיה מאד חשוב בעיני – אזכור את העצה שלך. וייתכן אפילו – שאשמע בקולך…

  3. דפני Says:

    אני מאלה שמאד קשה להם עם פרידות – מאלה שמושכים את הסופים. כך גם קשה לי עם הפרידה שלך מהבלוג, משום שזו מעין החלטה חד צדדית, מבלי לבדוק אם אנחנו – קהל הקוראים (מגיבים יותר או פחות) מוכן לכך. להבדיל – בתי נמצאת כרגע בהלוויה (הראשונה שלה – מי יתן ויהיו מועטות) וגם שם זה נעשה באופן חד צדדי. אחד ההבדלים הוא שאצלך זו באמת לא חייבת להיות החלטה בלתי הפיכה!
    כפי שהדגמת עקרונות גשטלט בכתיבתך – כך גם את סוגרת יפה ואף הכנת אותנו בשיתופיך בתהליך ההתלבטות. אצלי נשארו כמה דברים פתוחים וכנראה טוב שכך.
    אני בוודאי אהיה מהקוראים של החומרים האחרים, אם כי הבלוג נותן הזדמנות להצצה מסוג אחר, וזו בהחלט תחסר לי.
    אשמח לשמוע איזו פעילות תתפוס את מקומה של הכתיבה בבלוג – איזה "פולחן" בוקר, או שמא ישאר איזשהו חלל?
    ובינתיים אני שולחת לך חיבוק גדול (מלא בבריאות טובה) שיחזיק עד שנפגש.

  4. שוקי Says:

    אתי חברה יקרה שלי. אני שמח שהחלטת. "מה שהיה היה" שר בדיוק כרגע אריק אינשטיין ברדיו…קיץ יפה אחד…כך אומר השיר….סתיו זו עונה יפה לסגור דברים ולו גם אם הסגירה היא זמנית. מאז התחלת את הבלוג שלך פתחתי כל בוקר (כמעט) בקריאת מה שכתבת ולעיתים גם הגבתי. בזכותך פתחתי את הבלוג שלי – ואמשיך שם מעת לעת. אשמח גם לכתוב איתך מה שאפשר – ואולי על פרוייקטים משותפים שנעשה. בהצלחה בפרוייקטים העתידיים.

  5. גבי דרורי Says:

    תמצי את ההנאה מעצם עשיית ההחלטה .
    ככה זה עם החלטה לאחר התלבטות רצינית.
    אני מודה שלי יחסר.

  6. benziv Says:

    לדפני היקרה:
    גם לי קשה עם פרידות, ולכן למדתי דרך שבה אני מתנהלת במצבי פרידה, כמובן על פי מה שלמדתי ממורי וחברי לעולם הגשטלט.

    וכן, חלק מהפרידות הן חד צדדיות, ואין לשני הרבה יכולת להשפיע. אני חושבת שעצם הכתיבה בבלוג היא חד צדדית, כי הרי אני היא זו שמחליטה על מה לכתוב בבוקר, למי להשיב, ועוד.

    למרות זאת מתנהל כמובן תהליך הדדי בין הכותבת (במקרה שלי, אני) ובין הקהל (את ונוספים). חלקו מובע בכתב כתגובות בתוך הבלוג, חלק מהתגובות אני מקבלת במייל וחלק אפילו בעל פה.

    מתוך מה שאמרתי קודם, סגירה חד צדדית בהחלט נראית לי אפשרית.

    עוד בענייני פרידה: אני יכולה לשמוע את הדאגה לבת שלך מבין השורות, ואני ממש מבינה. גם אני דואגת במצבים כאלה. הכי הרבה אני דואגת למה שיהיה כשאני לא אהיה, וביקור כזה בלויה, מכשיר את הבת שלך לעסוק ביום מן הימים בקרוב עד מאד – לה עצמה, וגם אותי במה שצריך יהיה להיעשות באחד הימים.

    בינתיים נשאר רק ליהנות ממה שקיים ומזה שאוטוטו אנחנו מתחילות ללמד.

    שוקי היקר!
    אנחנו כבר צועדים יחד הרבה שנים. אין ספק שנוכל לכתוב יחד. ויפה שעה אחת קודם… וכשתחזור לכתוב בבלוג שלך, אני בטוחה שאהיה שם לקרוא, לראות, להגיב.

    וגבי היקר:

    אני נהנית מאד. כאילו סיימתי משהו שהיה גם עול.
    ואנחנו הרי עוד נמשיך וניפגש…

  7. יגאל חמיש Says:

    אתי,
    (כמו שלא מזמן כתבתי לך) הבלוג שלך הוא המקים האישי שלך ברשת. עד כמה שידוע לי, אין כרגע תוכנית 'לסגור' את הרשת, ועל כן, כך זה, וכך זה יישאר. …
    על פי התוכניות שלך לכתיבה יהיה לך הרבה על מה לספר מעת לעת בבלוג שלך, לא כך?!
    בהצלחה!
    חג שמח.

  8. benziv Says:

    תודה, יגאל וחג שמח!
    אני מרגישה שאנחנו כאן, ברשת, במסיבת סיום. דווקא כיף. וכנראה שבניגוד למסיבות שמסתיימות, זו מתועדת, שרירה וקיימת!

  9. צחר רותם Says:

    אתי,

    היית ותישארי דוגמה לאופן הראוי שבו אנשי מקצוע יכולים להשתמש בבלוגים… יש לי תחושה שבכל זאת עוד ניפגש כאן 🙂

    חג שמח!

  10. benziv Says:

    תודה, צחי, על המילים החמות.
    חג שמח!!!

  11. benziv Says:

    סליחה, טעות, כתבתי צחי במקום צחר… ראיתי ברגע שהאצבע כבר לחצה על ה'להגיב'. מקווה שזה בסדר לך.

  12. יגאל חמיש Says:

    ברשת אין 'סיום'….
    קראי למשל כאן: http://www.theatlantic.com/doc/print/200811/andrew-sullivan-why-i-blog

  13. Zvika Roll Says:

    איזו הפתעה. לא ציפיתי לזה אבל בכל מקרה אני שמח בשבילך – כי נראה לי שאת שלמה עם ההחלטה. כמו שיגאל אמר, ברשת שום דבר לא נסגר באמת. אם יבוא לך תחזרי, וגם אם לא…היה כייף לקרוא.

  14. ODED EFRATI Says:

    חבל
    שווה לקרוא פוסטים מהעבר. נותן זוית אישית של המקום בו אנו חיים ולפעמים גם תמונה על המגיבים.

    בהצלחה בכל התוכניות העתידיות ללא חזרה לפוסטים של 09-2006

  15. תמיר אסטרוגו Says:

    אתי מורתי היקרה.

    הבלוג שלך שימש אותי הרבה בהתלבטויותי המקצועיות ואירגונית, אשמח להחשף לכתיבתך בעתיד בכל צורה שתהיה.
    שיהיו לך עוד הרבה שנות יצירה וכתיבה.

    רק אושר ובריאות.

    תמיר.

  16. מירי Says:

    זו פרידה קשה
    הבלוג הזה היה לי התענוג של בוקר השבת עם עוד מספר בלוגים יקרים
    כעת נלקחת ממני החוויה
    אני מתארת לעצמי שהמקום הזה יבחר על ידך מחדש כתרגישי שהוא מתאים לך שוב.
    עשי חייל ותהני

  17. יהודית Says:

    אופס, איזו הפתעה. משהו שלא ציפיתי לו.
    אבל אני מניחה שזה התבשל אצלך לאורך תקופה.
    אם את מרגישה שמתאים לך כעת לקחת פסק זמן המכתיבה כאן – לכי על זה
    לי אישית המקום שלך יחסר.
    אני מאחלת לך שכל התכניות שלך יתממשו ושבעקבותיהן יבואו רעיונות חדשים. ואנחנו בטח נפגש בכתיבות אחרות.
    נפרדת ממך בחיבוק (פרידה זמנית כמובן)

  18. benziv Says:

    שלום למגיבים האחרונים: צביקה, עודד, תמיר, מירי ויהודית – היקרים!
    לא השבתי במועד, כפי שאני רגילה, כי הייתי עם הנכדים שלי, הגדולים שבהם (12,13) באילת בסוף השבוע. מתנת הבת/בר מצווה שלי הייתה: לצלול עם דולפינים. הייתה חויה טובה מאד. גם עלה כמו שצריך מכל מה שכרוך בעניין: המלון, הטיסות, האטרקציות הנוספות ועוד.
    מה שקיבלתי בתמורה היה: כיף גדול, חופש, הכרות טובה יותר עם נכדי ההולכים ומשתנים, אהבה, מנוחה והרבה מאד כחול של ים ובריכה.
    אני מסכימה עם ההפתעה, כי למרות ההתלבטות שהופיעה פה ושם – ההחלטה הייתה כמעט פתאומית.
    ד"ש מיוחד לך, תמיר, שלא ידעתי שאתה איתי כל העת הזאת.
    וכן, אני רוצה להתמקד בהוצאה לאור של הספרים.

  19. נועה Says:

    אתי שלום,

    בחיפוש אחר השם המתאים באנגלית לקורס להנחיית קבוצות, נתקלתי בבלוג שלך. התחלתי לקרוא וממש נשביתי… צר היה לי לגלות שהחלטת לסגור. אולי את בכל זאת מציצה מדי פעם?
    אשמח אם תוכלי לכוון אותי לגבי השם המתאים באנגלית, כדי שאוכל לחפש בגוגל… – אני גרה בוושינגטון ומעוניינת לעשות קורס כזה. יש לי רקע מתאים ותכניות לפתח משהו חדש עם שובי לארץ בעוד כשנה וחצי.
    תודה ובהצלחה עם הכתיבה. נועה

  20. benziv Says:

    Group facilitation , group work; group process

    כל השמות האלה אמורים להביא אותך לקורסים.

    אחד המקומות הטובים בעולם הוא ה- NTL.

    שיהיה בהצלחה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: