הבת שלי, שקראה את הספר, אמרה לי שהוא חושף מאד

איך את מקשרת בין החלקים השונים של הספר? האם לא היה כדאי להוציא שני ספרים קטנים יותר?הנה את השאלה הזו שאלתי את עצמי בראיון הווירטואלי עם המראיין/ת הווירטואלי/ת שדמיינתי לעצמי. 

פריכיות אורז הוא השם של האסופה. מטבע הדברים, באסופה, יש סיפורים שונים, שלא תמיד מתחברים ביניהם. אבל במקרה הזה, יש משהו מקשר, והמשהו הזה – הוא אני. 

הספר נפתח בסיפורים מעולם העבודה. כמעט בכל הסיפורים יש משהו אמיתי, למשל, בסיפור  'אין הזמנות' באמת יצא לי לעזור לארגון שאחד מעובדיו נהרג, ובאמת קיימתי 'שבעה' באולם גדול. אבל כל השאר מומצא, לא אמיתי, כולל הסיפור של קבורת האיש בקיבוץ. 

אין לי מושג איפה נקבר האיש באמת, אבל הייתי פעם בלוויה אחרת, שבה נקברה אשתו של עובד לא יהודי, בקיבוץ שהעסיק אותו. כלומר: חיברתי כמה אירועים שונים, ועוד דמיון, לסיפור אחד.

 הספר ממשיך בנובלה, שהרבה מאד ממנה הוא אמת, ושמה 'מלחמת לבנון השנייה', והולך עוד ועוד אחורנית. 

הסיפור האחרון, מקנח בזה שהוא אוסף את העבר הרחוק להווה. 

הבת שלי, שקראה את הספר, אמרה לי שהוא חושף מאד. 

אמרתי לה שנכון הוא הדבר, כי בגילי, אני כבר מבינה שהחוויות שלי הן חוויות אוניברסאליות של הרבה מאד אנשים, לאו דווקא בארץ. ילדים שחיים היום בסודן, יוכלו אולי לספר סיפורים דומים בעתיד.

ומבחינתי, מדובר כאן בחוויות אנושיות שנובעות מזה שאנחנו רק אנשים. 

וכן, אפשר היה לחלק את הספר ולהוציא אותו בשני חלקים דקיקים. כנראה שזה לא כדאי כלכלית…

2 תגובות to “הבת שלי, שקראה את הספר, אמרה לי שהוא חושף מאד”

  1. גבי Says:

    אתי ,על זה נאמר, "אין לו לאדם אלא מה שיש בו"

  2. benziv Says:

    מסכימה איתך, ובחיוב אוסיף: יש לי את מה שיש לי. וזהו. ובזה אני כנראה אסתפק. וזה יהיה הכי טוב שאני יכולה בשלב הזה של חיי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: