החידוש בהוצאת 'פריכיות אורז'

חידושים.

אנחנו חיים בעידן של חידושים, וחברתי אסתר הציעה את השאלה: מה החידוש בהוצאת ספר?החידוש הוא לא בעצם ההוצאה, אם כי אפשר לומר במידה רבה של צדק, שהחידוש הוא בזה שבשבילי זה ספר ראשון: שכתבתי, שניסיתי להשיג לו הוצאה, שהצלחתי, שאני מלווה את ההפקה.ובתור יועצת ארגונית, שראתה כל כך הרבה תהליכים של ייצור – זה לכשעצמו תהליך מעניין לא פחות ואולי יותר, מהפעם הראשונה שראיתי, למשל, מספנה בארץ, או שביקרתי במספנה לבניית צוללות גרעיניות בסקוטלנד (למה הלכתי דווקא אל המספנות? לא יודעת, זה מה שעלה לי בראש סביב המילה חידוש). 

אבל זה לא הכל. יש חידוש נוסף. אחרי שזמן מה לא נגעתי בספר, ונתבקשתי לעשות בו הגהות, גיליתי פתאום מכנה משותף. פתאום הסתבר לי שבקובץ הסיפורים הראשון, יש הרבה מאד סיפורים על פיטורין/התפטרות. וואווו, הגבתי. מאיפה זה בא לי? ואיך זה שייך לסיפורים האחרים? זה שייך. זה ברור. אני עוסקת באובדנים של האדם בחברה שלנו: אובדן של מקום עבודה, אובדן של כבוד, אובדן של בריאות, אובדן של חיים, ועוד. 

והעיסוק באובדנים? מה פתאום? ממש לא מוכר לי כי אני טיפוס כל כך אופטימי! וכל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתעסקת בזה בכלל! והנה למדתי משהו על עצמי, על האלטר אגו שלי. משהו ששום תרפיה לא הייתה מצליחה להביא למודעות שלי. ובאמת, כשאני חושבת על זה, אף פעם לא הסכמתי למשל לעסוק בקיטון ארגוני. אף פעם. וכשבאה אלי מנהלת לשוחח על איש שלא מתאים לתפקידו, ניסיתי תמיד ללמוד מה הוא רוצה, איפה מפגש האינטרס שלו עם המפעל, למה הוא מתאים. והרוח של זה שורה בספר. האובדן הוא גם כמעט תמיד הזדמנות חדשה. חוץ מהאובדן הסופי ביותר. אבל אולי לעיתים גם הוא הזדמנות, ולכן גם בתוך האובדן עצמו יש חידוש  ועוד חידוש. 

אין ספק שהחברה שלנו לא אוהבת לעסוק באובדנים. החברה מעדיפה ללא ספק לעסוק בהולדה, במציאה, בהתפתחות. אולי בזה החידוש. שהספר כן נותן ביטוי למשהו שהוא די מודחק. שלא נמצא אולי במרכז. 

ובמחשבה שנייה – כל השירה בנויה על אובדנים. השירה אוהבת את הגעגוע והחסר ומה שהלך לבלי שוב. אז מה? טעיתי?

2 תגובות to “החידוש בהוצאת 'פריכיות אורז'”

  1. גבי Says:

    אתי,אי אפשר להתווכח עם אדם על התובנת שלו.
    התחושה שלי היא שאת מגזימהבהעצמת המושג אובדן על ידי צמצום
    תובנות אחרות שרמזת עליהן כמו נקודה ברצף של אופטימיות פסימיות,
    אפשר להעמיק ולהכליל כמו טובי פלד ב "הכל חרדות"
    או לראות הכל דרך הפריזמה של "חרדה קיומית".

    ואולי תעזרי לא לאבד את ההזדמנות להגיב בזמן לבלוג בכך שתגידי
    לנו איך מקבלים במייל הודעה שכתבת משהו חדש.

  2. benziv Says:

    אתה צודק. אי אפשר להתווכח על התובנות. יחד עם זה, אשמח מאד אם נמשיך לדון בזה אחרי שהספר יראה אור. אולי בכל זאת אשתכנע…

    לגבי ההודעה במייל: אבדוק ואגיד לך.

    שמחה שחזרנו להתראות, לפחות על גבי המסך…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: