על אהבה וגלובליזציה – בקונצרט של הרצליה

כמעט שכחתי את הפריכיות לכמה שעות. הארווי הביא קונצרט על אהבה,  קונצרט של ערב, בתזמורת הקאמרית של הרצליה: יש קלאסי ויש קל.

על הבמה בולט הנבל מעל לכלים האחרים. בתנועות יד דקיקות ורפות, פורטת עליו המוזיקאית, רק כדי להחזיר אותו למעין "דובון" לא צבאי, ולהעלות אותו על עגלה בסיום החלק שלה בהופעה. אם אני צריכה לנחש: היא עלתה לישראל מרוסיה.

אבל את ההצגה גנבה תינוקת שהיא כנראה נכדתו של בן חסד (מנהלה לשעבר של "מקהלת האש החדשה בירושלים", שר יחד עם שדייה, שירים מתוך פורגי ובס). התינוקת בורוד, שקטה ומפיקה צלילים מעטים בלבד, עטופה בנשות משפחתה, שכולן נראות כאילו יצאו מהאלבום של מלכת שבא. הסבא שלח לה נשיקות. היא חיה מוזיקה מהיום שנולדה. כבת חודשיים היום.

את בן חסד, לא הכרתי קודם. תמיד יש משהו חדש שאני לומדת בקונצרטים. אתמול למדתי עליו ולמדתי שאפשר לקחת תינוקות לקונצרטים. כן, למדתי שמלכת שבא יכולה להשתכפל, ולשמוע נבל שמנגנת לה מישהי שעלתה לארץ, כנראה מרוסיה. הכושים העבריים בדימונה, מה אני יודעת עליהם? כלום, כנראה שכלום.

אבל יש אהבה, ויש גלובליזציה, ואנחנו כאן.