מפשיר קרח סביב הלב

אמרה לי חברתי ש' שהסיפור: "הגלולה", שמופיע בספר, גרם לה לבכות. גיבורות הסיפור, מלבד המספרת, הם כלבה וחתולה, שתיהן שחורות כפחם.

אמרו פעם, הוסיפה, שספר טוב מפשיר את הקרח שסביב הלב. חשבתי שזו הגדרה מענינת, שהייתי רוצה שהספר, פריכיות אורז, יפשיר קרח שנמצא סביב הלב . לא כל הסיפורים צריכים להיות כאלה, אבל חלקם – בוודאי. גם חשבתי, שקרוב לוודאי שכל קורא, או קוראת, ימצא סיפור אחר כסיפור מפשיר.

חזרתי הביתה. קראתי שוב את הסיפור. גם היא חזרה לקרוא, היא רק בהתחלה. מחכה לשמוע ממנה עוד.

חשבתי שעצם הכתיבה הפשירה אותי במקומות מסויימים. נדמה לי שההתייחסות שלי לחלקים מסויימים בחויות שלי, בחיים, בכתיבה עצמה – השתנו, הופשרו.

מעניין לא פחות אם יש לצפות להקפאה. מה יכול להקפיא?

בינתיים מגיעות עוד ועוד ביקורות. הרבה מהן מרגשות. לא יודעת אם מותר לי לצטט, ואני עוד מחרישה.