אני אוהבת לכתוב אמת, כמובן את האמת שלי. אני גם מאד אוהבת לכתוב שקר. השקר מציל אותי מהסתבכויות, מתקלות. אבל הייתי רוצה שחלק מהאמיתות שלי יתקבלו על ידי אלה שיקראו אותי כשקר. הייתי רוצה שאנשים ידברו על "בסיפור, הגיבורה עושה ככה", אבל חלקם אומרים לי: "בסיפור שלך, את עושה..". אני רוצה את ההפרדה הזו. גם אם כתבתי אמת, רגע אחר כך היא כבר יכולה להיות שקר. ואני צריכה שהיא תהיה שקר. זה מאפשר לי להסתכל ממרחק, בלי להיות מעורבת מידי. מחפשת הרבה שקרים. אוהבת אותם. זקוקה להם, הכי הרבה כשאני כותבת אמת. על הרצף שבין הקטבים של אמת ושקר, אני רוצה לנוע בחופשיות, בלי להסביר, בלי לתרץ, בלי להגיד: "ככה בדיוק" או "לא מדויק מבחינה היסטורית". לכותבים יש את החופש לברוא מחדש.
דצמבר 5, 2009 ב- 5:54 pm |
זה בדיוק זה. לכותבים יש חופש לברוא מציאות משל עצמם.
כל מי שקורא מפרש את זה מעולמו שלו. מהמציאות שלו.
את צריכה ללמד את עצמך לשמוע את הנאמר באופן סלקטיבי…
דצמבר 5, 2009 ב- 6:12 pm |
זה הנפלא בכתיבה. היה או לא היה. מספיק שהיה בראש של הכותב.
שמחה למצוא אותך שוב בבלוג!
דצמבר 5, 2009 ב- 6:19 pm |
פעם הייתי באה לבלוג שלך באופן אוטומטי כל בוקר
כשהפסקת לכתוב – הפסקתי לבוא
עכשיו אני צריכה להתרגל את עצמי שוב..
דצמבר 5, 2009 ב- 6:30 pm |
נכון. יש בעיה כשמפסיקים, אחר כך קשה לאסוף את האנשים, לעיתים מגיעים אנשים חדשים וכו'. כמו בחנות.
ללא קשר – חשבתי היום על קהלי קוראים ועל כותבים. כשיהיה לי משהו להגיד על זה – אכתוב.